ציורי דיוקן - פורטרט על פי התצלום האהוב עליכם
בלוג ציור
להתחפש או להחשף

English Version

האם להתחפש זה להתחבא בתוך מישהו אחר? האם התחפשות היא התחזות? אולי תחפושת היא דווקא חשיפת העצמי? תחפושת יכולה לחשוף אלטר-אגו שאינו מורשה לצאת לעולם בנסיבות היום יום, אבל חג או מסיבה יכולים לאפשר לו להתבטא.

פעם שמעתי הרצאה של מעצבת תלבושות לתאטרון שדנה בין השאר בהבדל שבין תלבושת לתחפושת והיא הדגישה כי תלבושת מייצגת את לובשה ותחפושת מסתירה אותו בדמות אחרת. על כן הם הפכים. לבוש אגב הוא ההופעה הספונטנית ביותר, בניגוד לתלבושת שהיא פעמים רבות ייצוגית, כמו מדי מקצוע, או מדי תלמיד, מדי צבא, או מדי נזירים למשל. התלבושת באה לייצג מהות מובהקת ומושקעת בה מחשבה רבה, הכנות וקודים, היא אינה ספונטנית.

לעומת אלו, התחפושת מאפשרת לאדם לצאת מעצמו ולהתקיים כמישהו אחר למשך כמה שעות ויש בכך המון שחרור וקסם. זו הסיבה שאנשים רבים נהנים מכך ושפסטיבל ה"מידברן" ודומיו משגשגים על תחפושותיהם.
אחד התחומים בהם מיטשטש ההבדל הוא עולם הדראג (Drag), בו גברים מתחפשים לנשים במסגרת הופעות בידוריות בעלות אופי קרנבלי ונטייה פרובוקטיבית. הגברים הללו נקראים דראג קווינס (drag-queens) וישנן גם יותר ויותר דראג-קינגס (drag-kings), שהן נשים המופיעות כגברים. לאחרונה הייתי במופע "דראג בסלון" שהיה בבית גלריה בחיפה ושם אמר אחד המופיעים כי התחפושת היא לפעמים פשוט תלבושת. הפרפורמר שדיבר על כך במופע טען שהם בעצם אינם מתחפשים למישהו אחר אלה מתלבשים בהתאם לאני האמתי שלהם. בדרך כלל, מלכות דראג אינן חיות בלבוש נשי ורק בהופעות הבידור הן הופכות מגברים לנשים. בכל זאת עלתה הטענה שההופעה הנשית, היא התקרבות אל העצמי של המבצע. הדבר מפתיע עוד יותר בהתחשב בהופעות המוגזמות, הנועזות והמאופרות בקרקסיות שאף אישה לא תעלה על דעתה לעטות על עצמה.

להבנתי, מדובר באמירה אישית הנוגעת לאלטר-אגו, שאין לו מקום בחיי היום יום בחברה הממוצעת, שגווניה אפורים בעיקר והתקינות הפוליטית היא לחם חוקה. בניגוד בוטה לה, מופעי הדראג אינם מנומסים, מעודנים או כפופים לחוקי מגדר. הדמות המוגזמת, המצחיקה או החשופה מדי היא אלטר-אגו שמושתק ומוחנק בחייהם של הפרפורמרים והגברים הללו ומיעוט הנשים מעוניינים לבדוק את הגבולות ולהתנסות בפרסונה הפוכה לזו הרגילה שלהם.

למי שטרם ניסה, יש לציין שבמופע דראג ההערות המיניות מושלכות לאוויר לעיתים קרובות, המופיעים מגזימים בלבושם החשוף וגם מבליטים ניגודים וקווים קיצוניים. כך למשל יופיע גבר מסוקס בשמלת ערב נוצצת וחזיית פוש-אפ, עקבי סטילטו ואיפור גרנדיוזי. בחור גבוה וחסון יאמץ דמות של מאמא נשית ושופעת. בחורה יפה ועדינה עוטה על עצמה זקן. האנשים הללו בוחרים לחיות חיים נורמטיביים וסולידיים ביום ובערב להתפוצץ בדמות הפוכה להם לחלוטין, צבעונית ופלרטטנית בדרך כלל.

מתוך חיבה לתחום וסקרנות, לפני מספר שנים, בעצמי התנסיתי בתחפושת גברית וגם הוספתי זקן ושיער חזה. יצאתי כך למסיבה ובחנתי את התחושה מהפרספקטיבה הכ"כ שונה. יש לציין שלא היה קל להסוות את המבנה העגלגל שלי ונאלצתי להתלבש רחב ומרושל, מה שהוליד גבר לא מאוד אסתטי. אבל משכנע! לא הבחינו בי באמת רוב הזמן. הייתי לערב אחד גבר אפור ולא מושך במיוחד והרגשתי בהדרגה קושי עולה להסתובב כך, בניגוד גמור לציפיותיי. חשבתי שיהיה נוח להיטמע ברקע אבל בסופו של דבר הרגשתי מכוערת יותר מדי.

בנימה אופטימית יותר, במרוץ לדראג של רופול (RuPaul's Drag Race), תוכנית ריאליטי שכולה דראג, יש הזדמנות מצוינת להכיר את התחום לפני ולפנים, לראות את העבודה הקשה ולשמוע את הסיפורים מאחורי הדמויות. עד כה ראיתי שם גברים הומוסקסואליים שחיים כגברים בעלי הופעה די סולידית ומתעקשים שהדראג הוא בידור לכל דבר ורק על הבמה הם הופכים לאישה. הם מאוד מתאמצים לשוות לעצמם תווי גוף מעוגלים ונשיים ומפתחים מיומנויות שונות לשם כך, בהן תפירה, איפור, עיצוב שיער ועושר המצאה רבגוני. זוהי אמנות לשמה.

האנשים האלו הם אמנים. מעבר להופעות על הבמה שמביאות כישרון משחק, ריקוד ושירה, הם מעצבים לעצמם אלט-אגו מעשה אמנות, שיש לה שם במה קבוע והם מתפרסמים רק בשמה. אחד המדדים למלכת דראג טובה בעיניהם הוא רמת הנשיות שהם מצליחים לאמץ, באמצעות הסתרה של איבר המין, ריפוד הירכיים והחזה והרבה מאוד עבודה קשה ותרגול של שפת גוף נשית, כולל הליכה מסויימת, תנועות ידיים, אינטונציה וכמובן עגת הנישה המלאה הומור שכבר זכתה לשם הידוע "אוחצ'ית". השפה הזו נולדה והתפתחה מתוך הקהילה הגאה וכבר הפכה לשפה של ממש, שלא תמיד קל להבין מבחוץ ואפילו זכתה למחקר משלה בחוג ללשון באוניברסיטת חיפה.

כשחושבים על כך, התחפושת של הדראג היא קצה קרחון של עולם שלם שמתקיים במקביל לזה הגלוי. עולם שיוצא מהארון רק בהופעות בידור, אבל למעשה מתקיים בבתיהם הפרטיים של אמנים רבים שעוסקים במלאכה, עולם שלם שהוא אלטר-אגו של קהילה, שהוגה ומעצב, ממציא ותופר, כותב וממחיז, קונה אין ספור פריטי-לבוש נוצצים, סקסיים ומצחיקים, פאות ואיפור מוגזם. רבים מהאמנים האלו מטפחים ידיים עדינות עם ציפורניים מטופחות ורובם גם מקפידים על גוף חטוב. החידוש של השנים האחרונות בתחום הוא מלכות-דראג שאינן מנסות לשכנע שהן 100% נשים ועולות לבמה עם גוף נשי ושפם או זקן. פורצת דרך בנושא זה היא הזמרת Conchita Wurst ואחריה באו רבים וטובים. כך שהגבולות נמתחים עוד יותר ומוכיחים שבאמנות הכל אפשרי ותחפושת יכולה להחביא בדיוק כפי שהיא מסוגלת לחשוף.

בתמונה מלכת הדראג של הצפון זוהרה פלטינום.

רוצים ציור פורטרט של אדם או בעל חיים? לחצו כאן להזמנת מתנה מרגשת


ניוזלטר בלוג ציור - הצטרפות / הסרה
קבלו ראשונים לתיבת הדוא''ל שלכם פוסטים חדשים בבלוג ציור!
אני מסכים/ה לתנאים

Dress up or be exposed

Does this dress up hide inside someone else? Is dressing up an attempt to impersonate? Perhaps a costume is actually an exposure? A costume can reveal an alter ego that is not allowed to enter the world in the day-to-day circumstances, but a holiday or party can allow it to express itself.

Once I heard a lecture by a costume designer for the theater discussing the difference between costume and outfit, and she emphasized that outfit represents the person in it but costume disguise her/him in another form. So they are opposites. Casual clothing is the most spontaneous appearance, as opposed to an outfit that is often representative, such as a profession uniforms, or a student uniform, army uniforms, or monk uniforms, for example. The outfit comes to represent a clear essence and is invested with great thought, preparations and codes, it is not spontaneous.

In contrast, the costume allows a person to get out of himself and to exist as someone else for several hours and there is a lot of release and charm. That's why many people enjoy it and that the Barning Man Festival and others like it thrive on their costumes.

One of the areas where the difference is blurred is the drag world, in which men masquerade as women in carnival performances and provocative tendencies. These men are called drag-queens and there are also more and more drag-kings, which are women who appear as men. Recently I was in a "Drag in the Living Room" show at the Gallery House in Haifa where one of the performers said that their costumes are sometimes just a personal clothing style. The performer who talked about it in the show claimed that they actually do not dress up as someone else, but dresse according to their real self. Drag queens usually do not live in women's clothing, and only in the entertainment shows do they become women. Nevertheless, it has been argued that the feminine appearance is an approach to the self of the performer. This is even more surprising considering the exaggerated, daring and operatic appearance that no woman will ever consider wearing.

In my understanding, this is a personal statement regarding the alter ego, which has no place in daily life in the average society, whose shades are mainly gray, and political correctness is constitutional. In blatant contrast, drag shows are not polite, refined, or bent to gender laws. The exaggerated, funny, or overly exposed character is an alter ego that is silenced and strangled in the daily lives of these performers, and the men and the minority of women are interested in testing the boundaries and experimenting with the persona opposite to their usual.

For those who have not tried, it should be noted that in the drag show sexual comments are often thrown into the air, and the performers tend to exaggerate in their bare clothing and also emphasize contrasts and extreme lines. For example, a gnarled man will appear in a shiny evening dress and a push-up bra, stiletto heels and grandiose makeup. A tall, muscular guy will adopt a feminine and abundant figure. A beautiful, gentle girl wears a beard. These people choose to live a normative and solid life in the day, and in the evening to explode in a completely opposite figure, usually colorful and flirtatious.

Out of affection for the field and curiosity, a few years ago, I experienced a masculine costume myself and also added beard and chest hair. It was not easy to disguise my rotund structure, and I had to dress wide and sloppy, which was appeared as a not very esthetic but convincing man, and I was not really noticed most of the time. I expected to be comfortably assimilated in the background, but in the end I felt too ugly.

On a more optimistic note, in the RuPaul's Drag Race, a reality show that is all drag, there is a great opportunity to get to know the field, see the hard work and hear the stories behind the characters. So far I have seen gay men who live as men of pretty solid appearance and insist that drag is entertainment for per se, and only on stage they become women. They work hard to give themselves rounded, feminine features and develop different skills, including sewing, makeup, hair styling, and a wealth of colorful invention. This is a real art.

These people are artists. Beyond performances on stage that bring talent to play, dance and sing, they design for themselves an alter ego figure, which has a fixed stage name and is published only in its name. One of the criteria for a successful drag queen in their eyes is the level of femininity they manage to adopt, through the blurring of the male crotch, the upholstery of the thighs and chest, and a lot of hard work and practice of female body language, including walking, hand movements, intonation and feminine talk. This special dialect called Ohchit was born and developed out of the gay community and has already become a real language, which is not always easy to understand from the outside and even won its own research in the Department of Language at the University of Haifa. I suppose every country has its own gay dialect.

Finally, when you think about it, the costume of drag is the tip of the glacier of an entire world that coexists with that visible one. A world that comes out of the closet only in entertainment, but actually takes place in the private homes of many artisans who work in the craft, an entire world that is the alter ego of a community that dreams and designs, invents and sews, writes and dramatizes, buys countless glamorous, sexy and funny items and wigs. Many of these artists nurture gentle hands with well-groomed nails and most of them also maintain a shapely body.
The novelty of recent years in the field is the drag queens who do not try to convince that they are 100% women and go onstage with female body and a beard. A breakthrough on this subject is the singer Conchita Wurst followed by many good drag queens. So that the boundaries are stretched even further and prove that in art everything is possible and the costume can hide just as it can reveal.

In the picture is the mother-drag-queen of the north Zohara Platinum.

 To order a portrait painting of your favorite animal, contact: