ציורי דיוקן - פורטרט על פי התצלום האהוב עליכם
בלוג ציור
  אמנות אסתטית VS אמנות קונספטואלית

English Version

הפסל הזה החל בהזמנה של צוות גלריה המעיין ליצור מיצב עבור תערוכת שדה שתפתח בחג השבועות יחד עם יריד סדנאות אמנות. כל יוצר שהשתתף בתערוכה קיבל דחליל העשוי צלב עץ ולראשו פלטת עץ מלבנית. גובה הדחליל כמטר ושמונים. הכיוון היה ליצור שדה של דחלילים ייחודיים, או צבא דחלילים אם תרצו. כל יוצר רץ עם האסוציאציות שלו ומביא את האג'נדה שלו על בסיס עץ גנרי. ראיתי שרוב היוצרים הורידו את פלטת הראש.

כשקיבלתי את הדחליל מיד ראיתי צלב ומיד נזרקתי לדימוי ישו הצלוב, נראה לי כל כך ברור ומתבקש שלא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר. אחרי שש שנים של קריאת טקסטים מהברית החדשה ומחקר בנושא אמנות נוצרית במסגרת לימודי מאסטר בתולדות האמנות, קשה מאוד להתנתק מהדימויים האייקונים, שלמעשה מופיעים בכל רבדי התרבות המערבית, החל מהמאה הראשונה לספירה ועד לאמנות עכשווית, באמנות פלסטית, דרך ספרות ועד קולנוע וכמובן כל מה שביניהם. מה שמציב באופן מובחן את עולם התרבות הישראלי מחוץ לעולם המערבי, מאחר שהוא סולד מהדימויים האלו במקרה הטוב ועיוור להם לחלוטין במקרה הרע.

למעט אמנים ספורים מדור המייסדים של האמנות הישראלית, אין התייחסות לאיקונות נוצריות בינלאומיות. קדישמן המזוהה עם ציורי הטלאים שלו, מלווה בהילה הרומנטית של רועה הצאן במדבר הישראלי, אבל כמה ישראלים מכירים את הסמנטיקה של הטלה כסמל הקורבן התמים, ייצוגו של ישו המת על מזבח חטאי המין האנושי. כבר פירשו את הטלאים האלו כסמל לחייל צה"ל הצעירים בקורבנם, אבל גם אז לא ברור אם הצופה עושה את הקשר לקורבן הנוצרי שמוכר לכל ילד מערבה מכאן.

כשהצלב העירום הזה שכב אצלי בסטודיו הקטן, לא מוצא את מקומו, לא מסוגל לעמוד וגדול מדי מכדי לשכב, הרהרתי במשמעותו בשבילי. הצלב הזה הוא סמל הקורבן המושלם, ייסורי החף מפשע, חסר הישע, שאינו פוצה פה ואינו מתנגד, מאפשר ברפיון גופו שייקחו אותו, יקשרו, ימסמרו, יחתכו, ידקרו, יגדעו וישאירו אותו לדמם על הצלב, בשמש, בסערה, בחום ובקור, הכל מותר, הכל כשר, יש מי שנותן חסות ואפילו ברכה. הקורבן הזה העכשווי הוא בעלי החיים, במסות גדולות אלו שבתעשייה, שמוקרבים במיליונים מדי יום בעבור חטאי האדם: מזון מהחי, אופנה מהחי, בידור, ציד, ניסויי מעבדה מיושנים וחוזרים ללא כל מסקנה חדשה. מגוון רב ודמוני של מעשי זוועה, שהורתם שרירות הלב וסופם קהות הנפש ועוד יותר צמיחתן של מסורות סדיסטיות.

את המחשבות האלו ביטאתי בסקיצות ולאט לאט התגבש הקונספט, החומרים והטקסט. מי שמכיר את תפילת "ונתנה תוקף" של יום כיפור מבין את מקור שירו של לאונרד כוהן Who by Fire המפורסם, טקסט העוסק בין השאר במיתות מגוונות. הטקסט הזה יהודי, אך לאונרד כוהן חשב שגם שאר העולם יבין את המסרים בתוכו ושהטקסט יגע בלב האנושי באשר הוא. בלאונרד כוהן סמכתי את ידי, שערתי שהשיר שלו קצת יותר מפורסם מהטקסט המקורי ולאחר לבטים בחרתי קטע מתוכו וכתבתי על לוח לבן באותו צבע אדום שמרחתי גם על הצלב. על הצלב האדום הזה תליתי ראש של טלה, כנף ציפור, ראש תרנגול ועטינים, כולם מפוסלים בחומר. בסך הכל צלב אדום, חלקי חיות תלושים וגם טקסט מפורסם. באמת סמלים וצבעים פשוטים ומידיים להבנה. כך חשבתי.

הצלב המדמם שלי עומד בשדה של גלריה המעיין בין דחלילים אחרים ושונים, בהם מסרים של אהבה, לבבות וגם דברים פחות חד משמעיים. ראיתי אנשים עוברים בין המיצבים ולא ידעתי מה מובן להם. להפתעתי אנשים רבים לא מזהים את מילות השיר, חלקם לא מכירים את לאונרד כוהן. לא מזהים את הצלב ולא מבינים את פשרו. גם לא היו תגובות מיוחדות לתמונה שפרסמתי ברשת. קיוויתי שיתעורר דיון על הנושא. הפסל מציג רעיון מאוד ספציפי, שיושב על זעם עמוק ותחושת חוסר אונים מול זוועות שקורות כל יום לבעלי חיים, חסרי הישע התמימים מכל.

בקבוצה Art of The Animals בפייסבוק של אמנים מכל העולם פרסמתי את תמונת הצלב שלי. יתכן ששם זיהו את הצלב וגם את בעלי החיים כי התגובות היו נסערות ובוטות. למרבה ההפתעה חשבו שמדובר בחלקי חיות אמתיים שתליתי על צלב. אנשים הזדעזעו וחזרה הטענה שזו לא אמנות, שזה מגעיל ודוחה. מדי פעם הגבתי והסברתי שזה עשוי מחומר ושזה פשוט ייצוג של קורבן בעלי החיים בתעשייה ובידי האדם. הסערה נמשכה כיממה, בהתנגדות עוינת שממש הפתיעה אותי. במקום לעסוק במסר, אנשים התרכזו בלהיגעל ולהתנגד לטכניקה. היה לי מוזר מאוד. זה נגמר במחיקת הפוסט, בידי האדמינים כפי הנראה.

בניגוד לכל זה, הניסיון שלי ארוך השנים הוא באמת עם יצירות מאוד אסתטיות שעוסקות בנושאים נעימים, בהם איורי ספרים עם הרבה הומור, ציורי דיוקן של אנשים במיטבם, חיות וילדים וגם קצת אופנה. התגובות מגיעות רק ממי שנהנה מהתמונות. תמיד חשבתי שזה מה שהופך אותי לפחות אמנית, מאחר ודיוקנאות מוזמנים אינם נחשבים בעיני מוסדות האמנות בארץ ויצירות אסתטיות הן בסופו של דבר קישוט. לעומת זאת, הגלריות בארץ מלאות ביצירות פרובוקטיביות, שמזמן ויתרו על אסתטיקה והקונספט הוא פני האמנות כמעט כולה.

בסופו של דבר, זו הפעם הראשונה שאני יוצרת עבודה שמקורה רגש מוגדר ושורף, מבוסס על זוועות ותמונות שהן ההיפך הגמור מאסתטיקה והן רודפות אותי ומייסרות. אני לא יודעת אילו תגובות מקבלים אמנים אחרים, אבל אולי זה מה שהופך אותי סוף סוף לאמנית אמתית? חשיפה אמיתית כל כך של רגש קשה ותסכול מתמשך וייאוש מטבע האדם, אילו הם החומרים ששימשו אותי והם אילו שמושכים אש. בשורה התחתונה, אמנות היום היא אסתטיקה או קונספט?

רוצים ציור פורטרט של אדם או בעל חיים? לחצו כאן להזמנת מתנה מרגשת


ניוזלטר בלוג ציור - הצטרפות / הסרה
קבלו ראשונים לתיבת הדוא''ל שלכם פוסטים חדשים בבלוג ציור!
אני מסכים/ה לתנאים

Aesthetic Art VS Conceptual Art

This sculpture began with the invitation of the Maayan Art Gallery staff to create an installation for a field exhibition that will be opened on Shavuot, together with art workshops fair. Each artist who participated in the exhibition received a scarecrow made of a wooden cross and a rectangular wooden plank. The Scarecrow is about six feet tall. The direction was to create a field of unique scarecrows or an army of scarecrows if you like. Each creator ran with his associations and brought his/her agenda on the generic wooden basis. I saw that most of the artists had removed the head plate.


When I received the Scarecrow I saw a crucifix and was immediately thrown into the crucified image of Jesus, it seemed so obvious to me that I could not think of anything else. After six years of reading texts from the New Testament and researching Christian art as part of my master studies in art history, it is very difficult to break away from the iconic images that actually appear in all aspects of Western culture, from the first century AD to contemporary art, visual art, literature, cinema and of course everything in between. This sets the world of Jewish culture apart from the Western world in a distinct way, since it dislikes these images at best and is totally blind to them at worst.

Apart from a few artists from the founding generation of Israeli art, there is almost no reference to international Christian icons. Kadishman is identified with his lambs paintings, accompanied by the romantic aura of the shepherd in the Israeli desert, but how many Israelis know the semantics of the lamb as the symbol of innocent sacrifice, the representation of the dead Jesus for the sins of the human race. These lambs have already been interpreted as a symbol of the young IDF soldiers as victims, but even then it is not clear whether the viewer is making the link with the Christian victim who knows each western child?

When this naked cross lay in my small studio, unable to stand up, and too big to lie down, I pondered what it meant to me. This crucifix is the symbol of the perfect sacrifice, the torment of the innocent, the helpless, who does not open its mouth and does not resist, lets them take its loose body, tie it, slay it, scar it, stab it, cut and leave it to bleed on the cross, in the sun, the storm, the heat and the cold, and everything is allowed, everything is kosher, there are those who sponsor and even a blessing. The present victim is the animals, especially those in the industry, who are sacrificed by millions every day for the sins of man: animal food, animal fashion, entertainment, and hunting, old-fashioned lab repeated experiments without any real conclusion. A vast and demonic variety of atrocities, which begins with the arbitrariness of the heart and leads to the blunt heart, and even more, the growth of sadistic traditions.

These thoughts were expressed in sketches and gradually the concept, materials and text crystallized. Anyone who knows the prayer of Unetanne Tokef (a liturgical poem for Rosh Hashana and Yom Kippur) understands the source of the famous poem Who by Fire by the famous Leonard Cohen, a text that deals with strange deaths. This text is Jewish, but Leonard Cohen thought that the rest of the world would understand the messages within him and touch the human heart. I thought of his poem a little more famous than the original text, and after lots of thought I picked a few words out of it and wrote on a white board the with same red color that I smeared on the cross. On this red cross I hung the head of a lamb, a bird wing, a rooster head, and udders, all sculpted with clay. All in all, a red cross, detached animal parts and a famous text. Really simple symbols and colors used for immediate understanding. So I thought.

My bleeding cross stands in the field of the Maayan Art Gallery between other and different scarecrows, where messages of love, hearts and other things that are less obvious. I saw people passing among the statues and I did not know what they understood. To my surprise many people do not recognize the song lyrics; some do not know Leonard Cohen. They do not recognize the cross and do not understand its meaning. There were no special responses to the photo I posted on the web. I hoped there would be a discussion on the subject. The sculpture presents a very specific idea, sitting on a deep rage and a sense of helplessness in the face of the horrors that happen every day to the most innocent, helpless living creatures.

I also published my crucifix picture in the group Art of The Animals of artists from all over the world on Facebook. They probably identified the cross as well as the animals but the reactions were agitated and blunt. Surprisingly, they thought that these were parts of real animals that I had hung on a cross. People were shocked and repeated that it was not art, that it was disgusting and weird. From time to time I responded that the animal parts were made of clay and that it was simply a representation of the animal victim in industry and in man's hands. The storm lasted for a day, with hostile resistance that really surprised me. Instead of dealing with the message, people concentrated on hating and resisting the technique. It was very strange to me. It ended with the deletion of the post, probably by the page’s administrators.

My long-standing experience is really with very aesthetic works that deal with cute subjects, including illustrations of books with lots of humor, portraits of people at their best, animals and children, and a little fashion. Responses come only from those who enjoy the items. I always thought that was what made me less than an artist, since ordered portraits are not considered by art institutions in Israel and aesthetic works are ultimately decoration. On the other hand, the galleries in Israel are full of provocative works, which have long abandoned aesthetics and the concept is almost the exclusive face of art.

In the end, this is the first time I create a work that comes from a defined and burning emotion, based on horrors and images that are the exact opposite of aesthetics and they haunt me and agonize me. I do not know what reactions other artists get, but maybe that's what makes me a real artist at last? Such a real exposure of difficult emotion and persistent frustration and desperation of human nature, they are the materials I used and they are the ones that draw fire. Bottom line, today's art is aesthetics or concept?

To order a portrait painting of your favorite animal, contact: