ציורי דיוקן - פורטרט על פי התצלום האהוב עליכם
בלוג ציור
Art in the Times of Corona

English Version

בימים אלו של חרדת קורונה העולמית, עולים וצפים מראות מתקופות קודמות בהיסטוריה, בהן התפרצו מגפות בסדר גודל נרחב. אמנם הכפר הגלובאלי של 2020 אינו דומה לגלובוס המדיאבלי וגם לא לזה שעוד התקיים ברוב המאה ה-20. אך לא ברור אם יש בכך יתרון או חיסרון. המגפות המוקדמות בהיסטוריה הוגבלו גיאוגרפית בשל מגבלות הניידות, אשר כמעט התבטלו לחלוטין בימי המאה ה-21. כך שהתפוצה הסתיימה בגבולות היבשת, בין שני ימים, נהרות או מדבריות בדרך כלל. מצד שני, חוסר האונים היה גדול יותר, חוסר הידע והרגלי ההיגיינה העלובים יצרו סביבות דגירה והדבקה מיטביים למגוון חיידקים ווירוסים. כך למשל צלחו מרעילי בארות במשימתם על נקלה בזכות השימוש הלא מבוקר במאגרי מים משותפים בכפרים וערים, בהם לא חל כל פיקוח על איכות המים, לא ידעו לבדוק וגם לא תמיד ידעו שמים יכולים לשאת מחלות.

בתקופות מוקדמות לא בהרבה מהיום, הזדהמו המים לשימוש הציבור לעיתים קרובות מאחר ומקורות המים והמזון היו סמוכים לאזורי ניקוז שפכים ופסולת. דוגמה לכך ניתן למצוא בספר "אהבה בימי כולרה" בו כותב גבריאל גרסיה מארקס סיפור המתגולל על פני מספר עשורים באמריקה הלטינית בתפר שבין מאות 19- 20. מבין השורות השופעות הנהדרות עולים מפעם לפעם תיאורים מחרידים של עיר עתיקה בעלת הוד היסטורי, אשר הולכת ומתפוררת פיזית לצד רשלנות פושעת באגף התברואה. בעיר פועל שוק גדול השוכן בסמוך למפרץ הים הקריבי והוא שופע מגוון סחורה מכל סוג, מזונות לרוב וכל טוב. במים שלמרגלותיו פזורה פסולת מגוונת במיוחד ותאוריה מבחילים, ממזונות רקובים עד לשפכים, גופות של חיות ובהמשך גם גופות אדם שמתוארות כשהן צפות להן באין מפריע בין סירות תיירים. לכאורה תיאור שגרתי של עיר גדולה צבעונית ושוקקת.

תמונות מעין אלו מן הסתם נפוצו ברחבי העולם לפחות עד לאמצע המאה ה-20. באזור הקריבי, החום עוד מוסיף על פוטנציאל ההירקבות, התסיסה והתפשטות המחלות וזאת לצד מלחמות שמתקיימות על רקע העלילה. הכולרה היא רק סימפטום מתבקש ששב וחוזר ומכה בקהלים נרחבים. למעשה, מלחמות ברחבי העולם לאורך כל ההיסטוריה הגבירו את התנאים להתפרצות מגפות בשל הגופות הנערמות בחוצות ואין מי שמסוגל לטפל ולקבור אותן, בשל תנאי רעב ומחסור, בשל מסות של פליטים החיים בתנאי עראי ללא מים זורמים, ללא סניטציה, ללא אמצעי רפואה בסיסיים, תרופות, כלי טיפול חד פעמיים וחומרי חיטוי.

ג'יימס לה פלמר, פרט מתוך איניציאל של כתב יד עתיק: נזירים מצורעים מקבלים הוראות מבישוף, 1360- 1375, כתב יד לטיני,  לונדון: הספריה הבריטיתהמופעים המחרידים של מגפות מצויים גם באמנות הוויזואלית באופנים שונים לאורך ההיסטוריה. אמנים התייחסו למראות המגפה על פי תקופתם ותפישתם, בצל השפעות פוליטיות, דתיות ומעמדיות. דוגמה לכך ניתן לראות באיור מתוך כתב יד אנציקלופדי מהמאה ה-14 המתואר בצבעוניות האופיינית לכתבי קודש של התקופה; בתמונה, שהיא איניציאל C (אות ראשונה בעמוד טקסט) בתוך ריבוע מצויר מוקף בטקסט, מתואר חלל בלתי מוגדר על רקע זהב. מימין מתואר בישוף מחווה בידו כנושא דברים אל מול נזירים משמאל. הבישוף מזוהה בכובעו, בגלימתו ובפודיום או המזבח שלפניו. הנזירים מזוהים בגלימות ובתספורת טונסורה (tonsure) לראשם. פני הנזירים וקרקפותיהם מנוקדים באבעבועות, בניגוד לבישוף הנקי מהן. יש באיור אמירה חד משמעית כי הכומר מוגן מהמגפה בחסות האל והלא מגפות נקשרו בכפירה ובחטא. קהל הנזירים מקבל מהכומר הוראות כיצד לנהוג על מנת להחלים וכמובן ברכה. המגפה כאן מתוארת בסגנון המדיאבלי הנאיבי בנקודות הכתומות הבולטות לעין. הפניה אל הכומר הבריא משייכת את המגפה לנושא דתי, כלומר החטא ועונשו.

אמן לא ידוע, איור מתוך קודקס פרנצ'סקינה המתאר את סנט פרנסיס ונזירים פרנציסקנים מטפלים בקורבנות מגפת הצרעת או אבעבועות שחורות באיטליה, מתוך כרוניקת המסדר בכתב היד של ג'קופו אודי, סביב 1474, פרוג'ה: ספריית אוגוסטהנזירים חולים הוא נושא נדיר, מאחר ובדרך כלל הם תוארו דווקא כצדיקים ומי שמסייעים לציבור בשעת חולי. בדוגמה לכך, איור לכתב יד מהמאה ה-15 מתאר נזירים מטפלים בחולי המגפה השחורה. האיור מכיל פרטים רבים וקלים לזיהוי. המבנה נראה כמו בית חולים של מנזר אשר פתחיו מקושתים. הנזיר האחד בעל הטונסורה והילה סביב ראשו הוא סנט פרנסיס, המחזיק כלי מזון בידו. נזירות מכוסות ראש מטפלות בפצעי החולים בשיטות התקופה. החולים ששוכבים או יושבים, מסומנים בבולטות באבעבועות אדמדמות. לחולים פנים גרוטסקיים בניגוד לפניהם האציליים של הנזיר הקדוש והנזירות. מאוד ברור כאן כי טוהרה נפשית מצדיקה את טוהרת הגוף ובריאותו. אין מראות זוועה של מתים בתיאור הזה, אלא דווקא דגש על חמלתם ומסירותם של אנשי הדת, שאינם נרתעים לגעת בחולים ומטפלים בהם ברגישות. מיטות העץ עצמן הן סימן לטיפול טוב בעת זו, בה לא כל אדם זכה לקורת גג ובה מיטה, באירופה הפיאודלית הקתולית.

ז'וזה לייפריקס, סבסטיאן הקדוש מתווך בעת המגפה, 1497- 1499, שמן על עץ, 81.8X 55.4 ס"מ, מרילנד: וולטרס מוזיאון לאמנותדוגמה אחרת ניתן למצוא ביצירה מהמאה ה-15 של האמן הצרפתי ג'וזה לייפרינקס (Josse Lieferinxe) המתארת את המגפה באיטליה במאה השביעית ואת קבורת המתים הרבים. בשמי העיר מתחוללת סצנה מקבילה, בה מופיע האל מברך את דמותו של סבסטיאן הקדוש כשהוא עירום ופגוע מחיצים רבים, בהתאם לדימוי הנפוץ והמזוהה שלו ברגע מותו כמרטיר. סנט סבסטיאן היה הקדוש אליו התפללו המאמינים להגנה וכאן הוא מופיע כשהוא כורע בפני האל ודובר למען הציבור. מתחת לתיאור זה מתקיימת מלחמה בשמי העיר בין מלאך לבן משמאל לבין דימוי שטני מימין של ייצור מעופף אוחז בנשק ומייצג את מגפה. תיאור המגפה נעשה כאן בשלשה מישורים ושלש רמות: על הארץ- התמודדות בני האדם עם המגפה והשלכותיה, בשמי העיר- מלחמת הטוב ברע, מלאך ושד, בספרה העליונה- הקדוש המתווך בין בני האדם לאל. זוהי יצירה דתית המחנכת את הציבור ומציגה את הקדוש אליו יש לפנות לעזרה בעת מגפה.

אמן לא ידוע, ד"ר מקור, רופא מגפה ברומא של המאה ה-17 בצירוף טקסט הומוריסטי מחורז, סביב 1656, תחריט נחושת, מתוך הספר: Johannes Ebert and others, Europas Sprung in die Neuzeit, Die große Chronik-Weltgeschichte, 10 (Gütersloh: Wissen Media, 2008), p. 197בהדפס הבא, שנדפס בהמאה ה-17 ניתן לראות גישה ארצית הרבה יותר; המגפה מיוצגת בהופעתו התקופתית של רופא לבוש מכף רגל ועד ראש בעזרים נוגדי מגפה, הכוללים גלימת עור משוכה בשעווה, כפפות, כובע, מסכה ומשקפיים וכן מוט להרחקת האספסוף. המסכה המשונה נושאת מקור אשר כפי הנראה הכיל תערובות ריחניות. המסכה נועדה להגן מפני אוויר המזוהם מריקבון על פי תיאוריית המיאסמה (miasma theory) העתיקה, שטוענת כי המגפות נובעות מאוויר שהזדהם מחומר אורגני רקוב. עיצוב הלבוש הזה מיוחס לשארל דה לורם (Charles de Lorme), הרופא הראשי של מלכי צרפת ובית מדיצ'י באמצע המאה ה-17. עבודתו התבססה על אלכימיה פרצלזיאנית (ע"ש האלכימאי הנודע פרצלזוסParacelsus (1480–1541)) בדומה לרופאים רבים בעת זו. דה לורם רקח תרופות המבוססות על תורת האלכימיה. הוא זכה למוניטין כמי שמטופליו האריכו חיים מאוד וגם הוא עצמו חי עד גיל 94. לפיכך אין לזלזל ביעילות תלבושת הרופא שעיצב.

ז'ק קאלו, דיוקן הרופא שארל דה לורם, 1630, תצריבדמותו של דה לורם מעניינת במיוחד בהקשר האמנותי-רפואי וההיסטורי. דיוקנו מתועד בהדפס של האמן ז'אק קאלו (Jacques Callot) משנת 1630. הדיוקן מצוי בתוך מנדלה מעולמות האלכימיה, המורכבת ממעגלים קונצנטריים שמכילים אלמנטים סימבוליים רבים; דמות הרופא מצויה במרכז אליפסה בתוך כוכב הנדמה כמגן דוד. זוויות הכוכב מלאות מילים ואותיות לטיניות כראוי לדמותו של רופא משכיל. מסביב לכוכב מצוירת טבעת אורובורס הנושך זנבו (דימוי אלכימי מרכזי המתייחס למחזוריות שבתהליך האלכימי וליכולה להחיות מתים) ועטור תיאורי צמיחה וסצנות סימבוליות שונות. מתחת לטבעת משמאל מופיע כלב נובח ומימין דרקון וביניהם מגוון סימנים ואותיות שלבטח נושאים מטענים רבי משמעות בסגנון כתבי האלכימיה שהיו בשיא השפעתם בתקופתו.

ג'וספה מריה קרספי, תיווכו של ברנרדו טולומאו המבורך לסיום המגפה בסיינה, 1735, שמן על קנווס, 78X 97 ס"מ, וינה: האקדמיה לאמנויות יפותהאלכימיה היתה עולם ומלואו של מחקר פסדו-מדעי רב פיתולים לצד רפואה מתפתחת, שלפעמים סייעה בריפוי ולעיתים קרובות גרמה למוות בייסורים. אך הכנסייה ושליחיה היו המרפאים המסורתיים הרבה לפני שאלכימיה סחפה את עולם המדע האירופי וגם הרבה לאחר שגוועה ההתעניינות בה בתחילת המאה ה-18. בהתאם לכך, ביצירה מהמאה ה-18 מופיע ברנרדו טולומיי (Bernardo Tolomeo) הקדוש כשהוא מתווך בין תושבי סיינה לפרסוניפיקציה של המגפה. דמות הקדוש מתוארת כנזיר עטוי גלימה לבנה גדולה ומוארת. מולו ניצבת המגפה בדמות שלד צוחק לבוש למחצה. מעל הקדוש מרחף מלאך. הקדוש ברנרדו נולד בסוף המאה ה-13 ומת במאה ה-14 בעת שהשתוללה מגפה בעיר סיינה. לצורך מילוי תפקידו ככוהן דת, עזב את מקום ההתבודדות שלו על הר אוליבטו והלך יחד עם נזיריו לטפל בחולים. באוגוסט 1348 נפל בעצמו קורבן למגפה. 82 נזירים נוספים שהקדישו עצמם לסיוע לחולים נספו במגפה. הכנסייה הקתולית הכירה בנזיר ברנרדו כקדוש בשנת 1634 ואכן הביוגרפיה שלו תפורה להפליא לתפקיד קדוש המגפות. הציור הזה הוא נפלא בפשטותו; על רקע עיר אפלה מתוארות דמויות, חלקן מתות, חלקן נושאות חולים אחרים, המתים נערמים זה על זה. גבר מימין למטה כורע בין הגופות ומכסה את פניו , מצביע אל השלד הצוחק. תיאור מזעזע של פעוט שוכב על הקרקע במרכז הציור מספר את הטרגדיה כולה. נזירים בלבן ומלאך מאיר מעליהם מייצגים את מלחמת האור בחושך כנגד דמות המוות המחרידה. המגפה בדמות שלד מוכרת מתוך הדימוי המפורסם של "ריקוד המוות", מוטיב חוזר ומוכר באמבלמות וציורים רבים, בהם מופיעים שלדים צוחקים ורוקדים, כהאנשה למוות המשתולל, המנצח הכל. המגפה אוחזת פנס לילה, בתוכו נר דולק. נר הוא דימוי קלאסי באמנות לחיי האדם הקצובים. המגפה אוחזת כעת בפנס, כלומר שולטת בחיי האדם וקוצבת אותם, בידה השניה כלי לכיבוי הנר. תיאור המגפה בציור הזה הוא סימבולי פשוט ומציג זוועה בוטה. אך זהו למעשה תיאור ביוגרפי הירואי של הנזיר הקדוש.

אנטואן ז'ן גרו, בונפרטה מבקר את קורבנות המגפה ביפו, 11 במרץ 1799, 1804, שמן על קנווס, 532X 720 ס"מ, פריז: לוברתיאור מודרני יותר של מגפה אך הירואי לא פחות, ניתן לראות בציורו של אנטואן ז'ן גרו (Antoine-Jean Gros ) מהמאה ה-19 המתאר את נפוליון (Napoleon Bonaparte) בביקורו ביפו, בעת שחייליו הצרים עליה סובלים ממגפה. הגנרל מבקר את חייליו בחצר מסגד ביפו המשמש כבית חולים צבאי. התיאור מיוחס למרץ 1799, למגפה שפרצה במהלך הקרבות בין נפוליון לכוחות העות'מניים. בונפרטה, בניגוד לעצת רופאו שמושיט יד לעצור בו, שולח יד חשופה לגעת בפצע של קורבן המגפה. משמאל מתוארים שני ערבים מגישים לחם לחולים. מימין מופיע חייל עיוור מנסה להגיע לגנרל. מלפנים בצללים נראים חיילים גוססים תשושים. הגנרל מוצג כהתגלמות הגבורה המצדיקה את המלחמה. הוא מתואר בהקבלה לישו המרפא חולים כשהוא מצוי בתוך הילת אור וידו מושטת במחווה כמעט קדושה. בניגוד לדימוי השד המעופף או השלד הצוחק שראינו קודם, כאן מוצגת המגפה באלמנטים ריאליסטיים בצורת השלכותיה בקרב החיילים. אך מעבר למופעה הריאליסטי של המגפה, ניכר סגנון הציור האוריינטליסטי שמציג את קסם המזרח בארכיטקטורה, בדמויות ובלבוש ואילו המגפה משמשת אמצעי להאדרת השליט שמקבל כאן תכונות האלוהיות.

לורנס אלמה טאדמה, מות בנו הבכור של פרעה, 1872, שמן על קנווס, 77X 124.5 ס"מ, אמסטרדם: מוזיאון ריחקסמגפה אחרת לגמרי גלומה באחד הנושאים התנכיים שמצויים ביצירות אמנות רבות לאורך ההיסטוריה והוא מות הבכורים, שבתיאורים הנוצריים היא האחרונה בעשרת מגפות מצריים ובאגדת פסח נקראות "מכות מצריים". יש לכך דוגמאות רבות בתקופות שונות ובציור הרומנטי-אוריינטליסטי שלפנינו מן המאה ה-19 נגלה תיאור טראגי ונוגע ללב של פרעה האב ישוב אוחז בבנו על ברכיו, הבן שכוב ללא רוח חיים. האם אוחזת בבנה וטומנת בגופו את פניה בבכי. ישנם אלמנטים ריאליסטיים מאוד בהבעת הרגש והתמונה הקשה של תוצאות המגפה. כל זאת על רקע תיאורי הארמון על שכיות החמדה שבו ומשרתיו. המלך יושב זקוף בכסאו המלכותי, חובש את כתרו ופני קפואים, למעט ניואנסים משכנעים ביותר של דמעה בזוית העין ומתח בשרירי הפנים שמתואר בעדינות היפר-ריאליסטית בלחיים, באף, בשפתיים ובגבות. מימין למטה מתוארות דמויות גברים קרחים לובשי לבן, ככל הנראה כוהני דת, מחווים בימינם בברכה-תפילה ושותפים לאירוע המשפחתי של פרעה, המלך-האל. מאחורי כס פרעה מתקיימת התרחשות ערה הכוללת דמויות רבות, גברים ונערים שנראים מקיימים טקס פולחני הכרוך בנגינה והדלקת נרות. מימין למעלה באפלה מופיע גבר מזוקן עטוף גלימה ומכוסה ראש, מושיט ידו לפנים כמבקש להפסיק את הפולחן שהפסיד למגפה. לצדו דמות נוספת בגלימה דומה. אלו הם כנראה משה ואהרון מהסיפור המקראי. המגפה בתמונה זו מתוארת במופע הטראגי של משפחה אבלה מוצפת רגש.

לבסוף, מתוך סקירת מבחר יצירות אמנות מערבית שמתארות מגפות, ניתן לזהות איך משתנה דיוקן המגפה מתקופה לתקופה, בסגנון, בתפיסה, בדגשים. מתיאורים נאיביים בכתבי קודש מוקדמים שמציגים את המגפה בנקודות על עורם של החולים החוטאים, המשך דרך תיאורי הלל של קדושים המקריבים עצמם למען ציבור המאמינים בעת מגפה, שימוש במוטיב השלד הצוחק ושימוש בדימוי הרופא עם מסכת המקור, דימויים שרווחו מאוד ביצירות עממיות והטילו אימה על הציבור. תיאורי מגפה הולכים ומקבלים את רוח התקופה כמו בתיאור ההרואי של נפוליון כקדוש ואפילו כאל היורש את מקומם של קדושים מסורתיים. לבסוף תיאור מגפה מן המקורות שדווקא לא מקדשת איש, אלא מציגה את ההיפך מהמצופה: המלך המצרי הנחשב לאל מתואר בתוך סצנה כמעט אינטימית, של אבל אנושי.

אנחנו מצויים ברגע היסטורי שלבטח ישאיר חותם על עולם התרבות והאמנות. איך יתואר דיוקן המגפה הנוכחית? מה יישאר אחריה ואיך יראו הזיכרונות? מה חושבים אנשי הדת סביב העולם על הקורונה? נדמה שיותר מכל מתגבש דיוקן המגפה הנוכחית כמשבר כלכלי. עסקי התיירות הם כפי הנראה הראשונים לשלם את המחיר. האם הדיוקן שישתמר כזכר הקורונה יהיה פנים עטויי מסכה? או אולי שדה תעופה מושבת, מלון נטוש ובריכה ריקה. ימים יגידו איזו אמנות יולידו ימי הקורונה.


רוצים ציור פורטרט של אדם או בעל חיים? לחצו כאן להזמנת מתנה מרגשת


ניוזלטר בלוג ציור - הצטרפות / הסרה
קבלו ראשונים לתיבת הדוא''ל שלכם פוסטים חדשים בבלוג ציור!
אני מסכים/ה לתנאים

Art in the Times of Corona

In the days of world’s Corona anxiety, rise and float are images from earlier periods in history, in which plague of large magnitude erupted. Although the global village of 2020 is neither like the medieval globe nor the one that still existed in most of the 20th century, it is not clear whether this is an advantage or disadvantage. The early epidemics in history were geographically limited due to mobility restrictions, which are almost completely eliminated nowadays of 21th century. So the distribution ended at the borders of the continent, usually between two seas, two rivers or deserts. On the other hand, the helplessness was greater, the lack of knowledge and poor hygiene habits created optimal incubation and infection environments for a variety of bacteria and viruses. For example, well poisoners succeeded in their task of around the uncontrolled shared water reservoirs in villages and towns, where water quality was not monitored, could not be checked, and they did not always know that water could carry diseases.

In earlier periods, not much of today, water for public use was often polluted because water and food sources were adjacent to wastewater and drainage areas. An example of this can be found in the book Love in the Times of Cholera, in which Gabriel Garcia Marquez writes a story that spans several decades in Latin America in the seam of the 19th-20th centuries. Between the great exotic descriptions there is an ancient magnificent city that suffers a criminal negligence in the sanitation department; there is a large market in that city that is located near the Caribbean Sea and is full of a variety of goods of all kinds, foods for the most part and other goods. In the water at the ,market feet described a particularly varied and disgusting waste, from rotten foods to wastewater, the bodies of animals, and later also human bodies that are described as floating uninterrupted between tourist boats, seemingly a routine description of a colorful and vibrant big city.

These images were probably circulated around the world at list until the mid-20th century. In the Caribbean area the heat further adds to the potential for rot, fermentation and disease spread, alongside wars that take place on the plot. Cholera is just an obvious symptom that is recurring in large audiences. In fact, wars worldwide throughout history have increased the conditions for epidemic outbreaks due to the bodies stacked outdoors and no one can handle and bury them, due to famine and scarcity conditions, because of masses of refugees living in risky conditions without running water, without sanitation, without basic medical means, drugs, disposable treatment tools and disinfectants.

Artist unknown, Omne Bonum, detail of a historiated initial 'C'(lericus): Clerics with leprosy receiving instruction from a bishop [1] (See also THE MEDIEVAL GLOBE, ed. MONICA H. GREEN, vol 1, 2014, p.309. Author: Palmer, James le Production: England (London), 1360-1375, London: The British Library; Record Number: c6541-07; Shelfmark: Royal 6 E. VI; Page Folio Number: f.301raThe horrific occurrences of epidemics are also found in visual art in various ways throughout history. Artists have addressed the plague scenes according to their time and perception, in the shadow of political, religious and class influences. An example of this can be seen in an illustration from a 14th-century encyclopedic manuscript depicted in color typical of ancient scripture; the image, which is Initial C (first letter of a text page) within a painted square surrounded by text, depicts an indefinite space on a gold background. On the right, Bishop gestures as he carries his hand front of monks on the left. The bishop is identified by his hat, robe and podium or altar in front of him. The monks are identified with robes and tonsure haircuts. The monks' faces and scalps are dotted with smallpox, as opposed to the cleanest bishop. In the illustration, there is a definite statement that the priest is protected from the plague under the patronage of God and the plague has been associated with heresy and sin. The audience of monks receives instructions from the priest on how to heal and of course a blessing. The epidemic here is depicted in the naïve medieval style in the prominent orange dots. A reference to the healthy priest attributes the plague to a religious issue, namely sin and punishment.

Artist unknown, St. Francis and others Treating Victims of Leprosy, from a manuscript of La Franceschina, (c.1474), a chronicle of the Order by Franciscan Jacopo Oddi of Perugia, circa 1474, Perugia: Biblioteca AugustaSick monks are a rare subject in art, since they are usually described as righteous and those who help the public in the sick. In the next example, a 15th century manuscript illustration depicts monks treating black plague patients. The illustration contains many details that are easy to identify. The building looks like a monastery hospital with its arches openings. A monk with a tonsure and even a halo holding a food container, this is St. Francis. Headdressed nuns treat the patients' wounds with the methods of the period. The lying or sitting patients are marked prominently in red pox. The patients have grotesque faces as opposed to the noble faces of the Holy Monk and the nuns. It is very clear here that mental purity justifies the purity of the body and its health. There are no horror scenes of the dead in this description, but rather an emphasis on the compassion and dedication of the clergy, who do not recoil away from touching patients and treating them with sensitivity. The wooden beds themselves are a sign of good care at this time, where not every person has a roof and bed, in Catholic feudal Europe.

Josse Lieferinxe, St. Sebastian kneels before God while a Grave Attendant is Stricken with the Plague as He is Burying Someone who Died of the Disease, 15Th century, Mount Vernon-Belvedere, Baltimore, Maryland: Walters Art MuseumAnother example can be found in the 15th-century work by French artist Josse Lieferinxe, describing the plague in seventh-century Italy and the burial of many dead. There is a parallel scene in the city sky in which God appears to bless Sebastian's image as he is naked and has hit by many arrows, according to his common and identified image at the time of his martyrdom. St. Sebastian was the saint to whom the believers prayed for protection and the saint kneeled before God and spoke for the public. Under this description in the painting, there is a war in the city sky between a white angel on the left and a demonic image of a flying creature holding a weapon and representing the plague. The epidemic is described here on three visual levels and on three ideas levels: on earth - human beings dealing with the plague and its consequences, in the skies of the city - the battle between good and evil, angel and demon, and in its supreme sphere - the holy mediator between humans and God. It is a religious work that educates the public and introduces the saint to whom help should be sought during the plague.

Artist unknown, Doctor Schnabel [i.e Dr. Beak], a plague doctor in seventeenth-century Rome, with a satirical macaronic poem (‘Vos Creditis, als eine Fabel, / quod scribitur vom Doctor Schnabel’) in octosyllabic rhyming couplets, Copper engraving, after 1656In the next print from the 17th century, a much more earthly approach can be seen; the epidemic is represented by the periodical head-to-toe appearance of a physician dressed in anti-plague aids, which include waxed leather cloak, gloves, a hat, a mask and glasses as well as a rod for removing the mob. The odd mask carries a beak which probably contained fragrant mixtures. The mask is designed to protect against air contaminated by decay according to ancient Miasma theory, which claims that the epidemics are due to air contaminated with rotten organic matter. This dress design is attributed to Charles de Lorme, the chief physician of the kings of France and the Medici House in the mid-17th century. His work was based on Parcelsian alchemy (renowned alchemist Paracelsus (1480–1541)) like many physicians at the time. De Lorme used to cook medical drugs based on alchemy theories. He gained a reputation as a physician with long-lived patients and also he himself lived to the age of 94. Therefore, do not underestimate the plague’s costume he designed.

Jacques Callot, Portrait of the Dr. Charles Delorme, 1630, etchingDe Lorme's character is particularly interesting in the art-medical and historical context. His portrait is documented in a 1630 print by Jacques Callot. The portrait is centered in a mandala from the worlds of alchemy, which made of concentric circles containing many symbolic elements; The physician figure is in the center of an ellipse inside the star that looks like a star of David. The angles are filled with Latin words and letters correctly to the character of an educated physician. Around the star is a Ouroboros ring that bites its own tail (a central alchemical image that refers to the cyclicality of the alchemical process and its allegedly ability resurrect dead) and features various descriptions of growth and various symbolic scenes. Below the ring to the left is a barking dog and a dragon to the right, among them a variety of signs and letters that probably carry significant themes in the style of alchemy manuscripts that were at the height of their influence during his time.

This painting is a variation of a work by Giuseppe Maria Crespi. It was painted in the artist's workshop, perhaps by one of Crespi's three sons, The Blessed Bernardo Tolomeo's Intercession for the End of the Plague in Siena, c. 1735, Oil on canvas, 78 x 97 cm, Vienna: Akademie der bildenden KünsteAlchemy was a huge pseudo-scientific world of research and evolving medicine, which sometimes assisted in healing and often resulted in agony and death. But the church and its apostles were the traditional healers long before alchemy swept the European science world and even after its public interest died in the early 18th century. Accordingly, in the next 18th-century work, St. Bernard Tolomei appears as a mediator between the people of Siena and the personification of the plague. The image of the saint is depicted in a large, bright white cloak. Faceing the saint is the plague as a half-dressed laughing skeleton. An angel hovers above the saint. Saint Bernardo was born in the late 13th century and died in the 14th century when a plague raged in the city of Siena. To fulfill his role as a priest, he left his place of solitude on Mount Oliveto and went with his monks to care for the sick. In August 1348, he himself fell victim to the plague. 82 other monks who dedicated themselves to helping patients perished in the plague. The Catholic Church recognized Bernardo as a saint in 1634 and indeed his biography is beautifully tailored to the role of the saint of plague. This painting is wonderful in its simplicity; against the background of a dark city, characters are depicted, some dead, some carrying other sick figures, the dead piling on each other. A man on the lower right kneels between the bodies and covers his face, pointing to the laughing skeleton. A shocking description of a toddler lying on the ground in the center of the painting tells the whole tragedy. Monks in white and an angel shining above them represent the light war in the dark against the hideous figure of death. The epidemic in the form of a skeleton is recognized from the famous image of The Death Dance, a recurring motif in many emblems and paintings, featuring laughing and dancing skeletons, as the man of the rampant, victorious death. The plague figure holds a nightlight, inside which is a lit candle. A candle is a classic image in the art of limited human life. The plague now holds a lantern, which controls and rules human life, in its other hand there’s a tool for extinguishing the candle. The depiction of the plague in this painting is simply symbolized and displays blatant horror. But this is actually a heroic biographical apisod of the Holy Monk.

Antoine-Jean Gros, Bonaparte Visits the Plague Stricken in Jaffa,1804, Oil on canvas, 532 × 720 cm, Paris: LouvreA more modern depiction of an epidemic, but no less heroic, can be seen in the painting by Antoine-Jean Gros of the 19th century, depicting Napoleon on his visit to Jaffa, while suffering from the plague of his soldiers. The General visits his soldiers in the courtyard of a mosque in Jaffa, which serves as a military hospital. The description is attributed to March 1799, to the epidemic that broke out during the battles between Napoleon and the Ottoman forces. Bonaparte, contrary to the advice of his physician who reaches out to stop him, sends a bare hand to the plague victim's wound. On the left, two Arabs serve bread to patients. To the right a blind soldier tries to reach the General. In the front, in the shadows, soldiers are dying exhausted. The General is presented as the heroic embodiment of the war. He is presented with a parallel to Jesus healing the sick as he is in a halo of light and his hand is extended in an almost sacred gesture. In contrast to the flying demon or laughing skeleton we saw earlier, the plague here presented in realistic elements in the form of its consequences among the soldiers. But beyond the realistic performance, the Orientalist style of painting and the display of the Eastern magic in architecture, characters and dressing, it also serves as a means of glorifying the ruler who receives divine attributes here.

Lourens Alma Tadema, The Death of the Pharaoh’s Firstborn Son, 1872, oil on canvas, 77 × 124.5 cm, Amsterdam: RijksmuseumA completely different epidemic embodied in one of the biblical themes found in many works of art throughout history is the death of the firstborn, who in Christian descriptions is the latest in ten Egyptian epidemics and in the Passover legend is called "Egyptian Beatings." There are many examples of this in different eras and in the romantic-Orientalist painting before us from the 19th century we will find a tragic and touching description of Pharaoh the father seated holding his son on his knees, the son lying without a spirit of life. The mother holds her son and cries on his body. There are very realistic elements in expressing the emotion and harsh picture of the plague results. All this aside the palace's descriptions of the wealth and the servants. The king sits upright in his royal chair, wearing his crown and is frozen faced, with the exception of the most convincing nuances of a teary-eye and facial muscle tension that is depicted subtly hyper-realistic in the cheeks, nose, lips and eyebrows. On the bottom right are white dressed men, presumably religious priests, gesturing in prayer-blessing and participate in Pharaoh's family tragedy, the King God. Behind the Pharaoh's throne there is a vibrant occurrence that includes many figures, men and boys who seem to be performing some ritual which involves playing music and lighting candles. A bearded man in a cloak and head-covered appears in the upper right in the dark, reaching forward as if to stop the ritual that lost to the plague. Beside him is another figure in a similar cloak. These are probably Moses and Aaron from the biblical story. The plague in this picture is depicted in the tragic show of a mourning family flooded with emotion.

Finally, from a review of a selection of Western artwork depicting epidemics, it is possible to identify how the epidemic's portrait varies from period to period, in style, in perception, and in emphasis. From naïve descriptions of early scriptures depicting the plague at points on the skin of sinners, continue through the praises of saints sacrificing themselves for the believers during the plague, the use of the laughing skeleton motif and the use of the doctor's image with the original mask, images that were profoundly popular in folk works and terrorize the public. Epidemic descriptions gain the Zeitgeist as in the heroic portrayal of Napoleon as a saint and even as the heir to the place of traditional saints. Finally, a biblical epidemic account that does not sanctify anyone but shows the opposite of what is expected: the Egyptian king considered God is depicted in an almost intimate scene of human mourning.

We are in a historic moment that will surely leave a mark on the world of culture and art. How will the current epidemic be described? What will be left behind and what will the memories look like? What do clerics around the world think about the Corona? More than anything, the current epidemic's portrait seems to be consolidating as an economic crisis. The tourism business is probably the first to pay the price. Will the portrait to be preserved as the corona memory be a masked face? Or maybe a paralyzed airport, an abandoned hotel and an empty pool? Days will tell what Art in the Times of Corona will give birth to.

To order a portrait painting of your loved ones or pet, contact: