ציורי דיוקן - פורטרט על פי התצלום האהוב עליכם
בלוג ציור
Art in the Name of Art

English Version

לעשות אמנות לשם אמנות זו פריבילגיה!

לאורך רוב ההיסטוריה האנושית היו האמנים בעלי מלאכה והאמנות שימשה בשירותים שונים, עבור שליטים, בעלי הון, סוחרים. האמנות שימשה לצרכים דתיים, פולחניים, לצרכי הנצחה, לצרכי תיעוד, לפרסום פני השליט, או לצורך שידוך לנישואים. האמנות שימשה במסע אל הנצח עבור הפרעונים. האמנות שימשה כמדיום לתקשור עם האלים ורוחות קדומות של אבות השבט. אמנות שימשה להבדיל בין מעמדות למן העת העתיקה ובמובנים רבים משמשת לכך גם היום. במרוצת הזמן, הלכה האמנות והתפצלה לערוצים שהתקדמו והתחדדו, בהם תחומי עיצוב, כמו אדריכלות, לבוש, כלים, חללים, גרפיקה, במה, ריהוט, תקשורת, תחבורה ועוד ועוד. 

האמנות למען עצמה היא רעיון חדש במושגים של היסטוריה אנושית. כאשר החלה האמנות להתנתק מהפטרון במאה ב-15 באירופה, במובן של היות האמן לאיש רוח וידע ולא רק בעל מלאכה, עדיין הייתה האמנות אחוזה רעיונות מסורתיים וחוקים מוגדרים. הבנת התקופה, המקום והרקע של האמן אפשרה לצופה להבין את היצירה, הסיפור בתוכה, הסימבולים, המסר.
במהלך המאה ה-19 החלו להיפרם ההגדרות הברורות של האמנות. בני עשירים יכלו ללמוד ולעסוק באמנות מבלי להיתמך בפטרון ולכן החופש היצירתי גדל, לא היו דרישות לעמוד בהן והאוונגרד הוביל את המחנה. פורצי הגבולות, שלעיתים הסתבכו עם ההורים, עם הרשויות, עם החברה, עם המוסדות, הם אלו שזכו בדיעבד להיזכר ולהשתמר בדברי ימי האמנות. האימפרסיוניסטים (Impressionists), האקספרסיוניסטים (Expressionists), הפוביסטים (Fauvisists), הפוינטליסטים (Pointelists), הקוביסטים (Cubists), בהדרגה הלכו וניתקו קשר עם מסורות העבר, עצבנו לעיתים קרובות את הקהל וקבעו דרכים חדשות במפת האמנות.

בין פורצי הדרך ההיסטוריים היה פיקסו (Pablo Picasso), שנולד בסוף המאה ה-19 ושהיטיב לסלול דרך מן המסורת אל האוונגרד ובחזרה. פיקסו, כמו כל האמנים הנחשבים שקדמו לו עסק באמנות מגיל צעיר, היה בן של אמן ומורה לאמנות. פיקסו למד אמנות באופן מתודי ובילה את שנות התבגרותו בחידוד יכולות הציור הריאליסטי, על פי מסורות עתיקות ובהתמקצעות הגונה, תוך העתקת יצירות מופת של גדולי המאסטרים. הוא הצטיין בציור נטורליסטי, אך בעשור השני לחייו כבר החל להתנסות בציור סימבוליסטי, הניכר ב"תקופה הכחולה" המפורסמת. מאוחר יותר פיתח את הקוביזם ובהמשך לו את הקוביזם הסינטטי. זרמים אלו היו אוונגרד במיטבו, ניסיונות פורצי דרך, מסובכים להבנה הרבה יותר מהיצירות הקומוניקטיביות הקודמות שלו בסגנון הקלאסי. 

אך בשלב זה, דרכו של פיקסו הייתה סלולה, הוא היה אמן מוערך, שהוכיח את עצמו וצלח בקלות מבחני קבלה לכל מוסד אמנותי שביקש לדרוך בו. בנוסף, לא היה זקוק לפרנסה מאחר שנהנה מתמיכה של משפחתו האמידה ובהמשך נהנה מתמיכה של חברים קרובים בפריז בעת שחי ופעל שם. פיקסו היה פנוי נפשית וכלכלית להתנסות ולשחק בכלים של העולם הישן ובלי פחד לבחון אפשרויות ולמתוח גבולות. לא הייתה סכנה של ממש בעולמו, אבל כן עוד התקיימו קודים ברורים של העולם הישן.

אז מצד אחד פיקסו מקבל השכלה והכשרה אמנותית של העולם הקלאסי והוא שולט בכלים ובשפה של האמנות המסורתית. מצד שני הוא בגיל צעיר מקבל חופש מאוד גדול להתנסות בכל יצירה שירצה, אבל בתוך העולם שלפני שתי המלחמות הגדולות, בו הקודים עודם ברורים. הוא חי את ילדותו בספרד ועובר לצרפת. העולם התרבותי תוסס סביבו אבל (!) ישנם גבולות ברורים שניתן לפרוץ.

פיקסו, כדוגמה המפורסמת ביותר לאמן אוונגרד, צומח מתוך תרבות מאוד מאוד מוגדרת, עם כללי נימוס, חוקי תרבות ופירוש מילוני צר לכל מושג, מעמדות מוגדרים, מדינות מובחנות בכל היבט, בעלי מקצוע ובעלי מלאכה מומחים, גבולות חדים פיזיים ותרבותיים ובכל רובדי החיים. כל הכללים הללו, הם אלו שמאתגרים את המרד. הידע והניסיון המעשי ביצירה בתוך כל החוקים הללו נותנים לו את היכולת להבחין בין מה שיש למה שאין, מה משמעות היש ומהו שחסר. מתוך כך הוא מתנסה בנושאים ובטכניקות שהיו חדשים לתקופתו. מרד נעורים אמנותי.

אמנים רבים הושפעו מפיקסו והחופש היצירתי הלך וקיבל נוכחות נרחבת בכל שדות האמנות. האוונגרד הלך והפך לחזות הכל. לאורך המאה ה-20 רק הפרובוקטיביים ביותר הותירו חותם על דפי ההיסטוריה של האמנות. ממרסל דושן (Marcel Duchamp) והמשתנה ההפוכה שלו, דרך מלביץ' (Kazimir Malevich) והקנווס הלבן (Suprematist Composition: White on White, 1918), הסוריאליסטים (Surrealism) ואמני המופשט (Abstract artists), אמני הפופ של שנות ה-60 שלפעמים נדמה שפשוט צחקו על הצופים שלהם, אגב קופסאות המרק של וורהול (Andy Warhol). המינימליסטים (Minimalism) הפשיטו את האמנות מכל כך הרבה ניואנסים ומניירות שטופחו בקפדנות במשך דורות, אח"כ האמנים הקונספטואליים (Conceptualism), שלמעשה החל מדושאן בשנת 1917 בעטו בכל עקרונות המסורת האמנותית: ביטול האיכות החזותית, מאחר והאמנות כבר אינה לראיה בלבד אלא נושאת רעיון הגדול מחזות, ביטול האורגינל (שוב בולט כאן וורהול- ההדפסים החוזרים הרבים שלו). ביטול רעיון האוטונומיה- האמנות חייבת עכשיו לשאת קונספט, סיפור, ביקורת אקטואלית עם נוכחות בעולם האמיתי והביטול העצוב ביותר בעיני: ביטול המיומנות הידנית. אין עוד אמנים נדרשים לעשות את דרכו של פיקסו בביסוס המתודה הקלאסית בציור או במדיום כלשהו, ללמוד את גדולי הדור ואת המאסטרים הקדומים. האסתטיקה הופכת למוסכמה בדומה לחוזה משפטי, תלויה בשיח ממסדי ויש גם מקום או אפילו דרישה לביקורת מצד האמן, על החברה, התרבות, הממסד. (ועיין ערך: קורס מבוא לאמנות מודרנית של פרופ' אסתר לוינגר באוניברסיטת חיפה).

המצלמה, שהפכה נפוצה מתמיד וקלה לנשיאה שחררה סופית את היוצר מכל צורך, מידע טכני, היסטורי, תרבותי או אמנותי. כל אחד יכול, כל אחד יוצר. 

אני כיוצרת מרגישה בדרישה של עולם האמנות ליצור משהו מקורי, שעוד לא נעשה, שגם אין לו קהל מוגדר או חלילה משלם כמו שהיה בימי החשכה של הפטרונים והכנסיות העשירות שפרנסו דורות של אמנים. מצד שני הלחץ להתפרנס הוא כבד מתמיד. אני "עוסק פטור", עצמאית עם קבלות. לא מספיק בשביל לקבל מענק  קורונה לעצמאיים, אבל גם בטח לא בקטגוריה של שכירה הזכאית לדמי אבטלה. אני עושה אמנות מוזמנת. אולי ניתן לומר "אמנות מגוייסת". מה שנחשב היום לאמנות מהסוג הרע ביותר, כזו שנעשית בהזמנה של לקוח. לקוח משלם. יודעי דבר טוענים באוזני שבכך יש להתבייש, כי מיהו אמן שמתפרנס ממעשה ידיו, שהפך את האמנות למפעל עבור כסף מלוכלך ושפל. כי אמן המצוי במלאכת כפיו, יפה לו שירעב ויאכל רק על פי גחמות האופנה, המוסדות, רוח התקופה. עליו ליצור מכאבי ליבו ולא מרחשי ליבם של אנשים שרוצים ציור כמתנה, או כזה שמתאים לגודל הקיר בבית. 

אם כך מהי אמנות ומיהו אמן? מה נשאר מרוח האמנות המסורתית. יש בכלל חוקים ליצור לפיהם? נותרו עוד גבולות לפרוץ? 

עכשיו, 2020 וכבר מסוף המאה ה-20, נדמה שכל מה שנותר לאמן העכשווי, הוא ליצור פרובוקציות. להדהים, לזעזע, להרגיז. אין עוד איסורים, אין טאבו, כל הפרות הקדושות הועלו על אניות למסע תופת ימי של חודשים, נשלחו להתבוסס בהפרשותיהן, לגסוס בייסורים, עברו התעללות סדיסטית בידי פועלים קהי נפש, הגיעו לשחיטה כשרה, לפעמים שחיטה פיראטית, דיממו למוות כשהן תלויות מרגליהן, ראשן שמוט מטה והן גועות באימה. לבסוף הוגשו בכלים נפלאים, במגוון צלחותים אלגנטיים ותחת כותרות נפלאות של שפים יצירתיים. עורות הפרות הללו מפוחלצים בבריכות ענק בשולי העולם השלישי, מעובדות בכימיקלים קטלניים בידי פועלים מורעבים שימיהם נקצבו, במטרה לייצר נעליים, חגורות, תיקים, כורסאות ושטיחים מעוצבים, שפע פריטים אופנתיים לעילה עבור צבא הרוכשים האנין, המבין, המעודכן. הכל מותר וגם אין צורך בתקינות פוליטית. להיפך, עדיף שתבעט במשהו, במישהו, באיזה ערך, באיזו מדינה, במישהו חשוב, במישהו עם הרבה עוקבים. 

אם יש לך זמן וכסף לך ליצור פרובוקציה; ניילן איים (עיין ערך: קריסטו וז'אן קלוד Christo Javacheff & Jeanne-Claude Denat de Guillebon), קשור עצמך עירום לאנדרטת זיכרון, שחט משהו או מישהו בכיכר העיר. צטט מישהו, אפילו להעתיק זה בסדר. גזור ושבור וחבר מחדש, או אל תחבר בכלל, צלם את זה ככה, כמו שזה, הרוס, מפורק, מפוזר, מלוכלך, בוטה, עירום, מדמם, דוחה, מסריח, פגוע, אנוס ורצוח, מכוסה הפרשות, יורק אש, עיוור וחירש ורועד וחורק.
  
עכשיו כתבי כמה מילים. עם האשטאג. עכשיו להפציץ ברשתות החברתיות. עם קישור, עם תיוג, עם משפט מחץ, עם קריצה, עם קקי צוחק, עם הכוונה לפעולה, עם לינק לאינסטה, עם לינק לאתר, עם רפרור למקור, בלי מקור, עם דף נחיתה, עם סרטון ביוטיוב, בסטורי, בלי קשר, עם קשר, עם לוגו או בלי, כרטיס ביקור, עמוד עסקי, עמוד פרטי. צרפי פרטים לתשלום לביט.

רוצים ציור פורטרט של אדם או בעל חיים? לחצו כאן להזמנת מתנה מרגשת


ניוזלטר בלוג ציור - הצטרפות / הסרה
קבלו ראשונים לתיבת הדוא''ל שלכם פוסטים חדשים בבלוג ציור!
אני מסכים/ה לתנאים

Art in the Name of Art

Making art in the name of art is a privilege!

Throughout most of human history, the artists were craftsmen and art served in various services, for rulers, tycoons, merchants. The art used for religious, ritual, memorial, documentary, publicity, or marriage. The art was made for the journey to eternity for the Pharaohs. The art used as a medium for communicating with the gods and ancient spirits of the ancestors. Art used to distinguish classes at the antiquity and in many ways it is used so today. Over time, art grew and became more and more advanced channels, including design, such as architecture, clothing, tools, spaces, graphics, stage, furniture, media, transportation and more.

Art in the name of art is a new idea in the terms of human history. When art began to disengage from the patron in the 15th century in Europe, in the sense of becoming the artist an intellectual and not just a craftsman, art was still embedded with traditional ideas and definite rules. Knowing the artist's time, place and personal background allowed the viewer to understand the work, the story within it, the symbols, and the message.

During the 19th century, the clear definitions of art began to be broken. Wealthy children could learn and practice art without relying on patronage, and so creative freedom grew, there were no demands to be met and the avant-garde led the camp. The frontiersmen, who sometimes got into trouble with the parents, with the authorities, with society, with the institutions, are the ones who, in retrospect, won the privilege of been remembered and preserved the history of art. The Impressionists, Expressionists, Fauvisists, Pointelists, Cubists, gradually disconnected from the traditions of the past, often irritated the audience and set new ways in the art map.

Among the historical frontiersmen was Picasso, who was born in the late 19th century and who paved the way from the tradition to the avant-garde and back. Picasso, like all reputed artists before practiced art from an early age. He was the son of an artist and art teacher. Picasso studied art methodically and spent his adolescence refining realistic painting skills, according to ancient traditions and decent professionalism, copying masterpieces of the old masters. He excelled in naturalistic painting, but by the second decade of his life he was already experimenting with symbolic painting, evident in the famous Blue Period. He later developed the Cubism and later the Synthetic Cubism. These art streams were avant-garde at their best, groundbreaking attempts, more complicated to understand than his earlier communicative works in the old school style.

But at this point, Picasso's way was paved, he was an esteemed artist who proved himself and easily passed admissions tests for any artistic institution he sought to tread. In addition, he did not need to earn a living because he enjoyed the support of his affluent family and later enjoyed the support of close friends in Paris while living and working there. Picasso was mentally and financially free to experiment and play old-world tools without fear of exploring possibilities and stretching boundaries. There was no real danger in his world, but yes there were clear codes of the old world.

Then, on the one hand, Picasso gets an education and artistic training of the classical world and he mastered the tools and language of traditional art. On the other hand, at an early age, he is given a very great freedom to experiment with any work he wants, but in the pre-Great Wars world, where the codes are still clear. He lived his childhood in Spain and moved to France. The cultural world is vibrant around him but (!) There are clear boundaries that can be breached.

Picasso, as the most famous example of an avant-garde artist, grows from a very, very defined culture, with etiquette, cultural laws and narrow dictionary- terms for every concept, defined classes, distinct countries in every aspect, professional and expert craftsmen, sharp physical and cultural boundaries in every level of life. All of these rules are the ones that challenge the rebellion. Knowledge and practical experience in the creation of all these laws gives him the ability to distinguish between what there is and what there is not. What does it mean in reality and what's missing. From this he experiments topics and techniques that were new to his era. Artistic youth rebellion.

Many artists were influenced by Picasso and creative freedom gained wide presence in all fields of art. The avant-garde grew to envision everything. Throughout the 20th century only the most provocative have left an imprint on the history pages of art. From Marcel Duchamp and his up-sided variable (Fountain), through Malevich and the White Canvas (Suprematist Composition: White on White, 1918), Surrealist and Abstract artists, 1960s pop artists who sometimes seem to just laugh at their viewers, along with Warhol's soup boxes. The Minimalists stripped the art of so many nuances and scrupulously crafted manners for generations, afterwards the conceptual artists, that, in fact, starting in Duchamp in 1917, kicked in all the principles of artistic tradition: the cancellation of the visual quality, since the art is no longer merely visible but carries a greatest idea than visibility. the cancellation of the original (once again here Warhol - his many repeated prints). Abolishing the idea of autonomy- art must now carry a concept, story, topical criticism with a real-world presence. And the saddest cancellation of all in my eyes: eliminating the manual skill. No more artists are required to do Picasso's way of establishing the classical method in any painting or media, to study the great men of the generation and the old masters. The aesthetic becomes a convention similar to a legal contract, dependent on institutional discourse and there is also room or even a demand for criticism from the artist on society, culture, and establishment.(See entry: An introductory course to Modern Art by Prof. Esther Levinger at the University of Haifa).

The camera, which has become ever more widespread and easy to carry, has finally released the creator of any need, technical knowledge, and historical knowledge, cultural or artistic knowledge. Anyone can, anyone creates.

I am as a creator feel the demand of the art world to create something original, yet to be done, that also has no definite audience or, god forbid a paying customer, as it was in the dark days of the patrons and rich churches that have supported generations of artists. On the other hand, the pressure to make a living is heavier than ever. I am an independent artist, a business owner, freelance with receipts. Not enough to get a Corona government grant to the self-employed, but certainly not in the category of salaried employee eligible for unemployment benefits. I make commissioned art. Perhaps "recruited art" can be said. What is considered the worst kind of art today, one done by a customer order. Paying customer. Knowledgeable people argue that this is a shame, because who is the artist who makes a living by making art a factory for dirty and low money. Because an artist who is skilled in his work, it is good for him to starve and eat only on the whims of fashion, institutions, spirit of the time. She must create from the pain of her heart and not the hearts of people who want a painting as a gift, or one that fits the size of the wall in their house.

So what is art and who is an artist? What remains of the spirit of traditional art? Are there rules at all to create by? Are any boundaries left to break?

Now, 2020 and since the end of the 20th century, all that remains to the contemporary artist is to create provocations. Amaze, shock, upset. No more bans, no taboos, all the sacred cows were put on ships for months of maritime expedition, sent to drown in their secretions, dying in agony, to be sadistic abused by blunt hearted workers, to be transported to kosher slaughter, sometimes pirate slaughter, are let bleeding to death with their legs tied up, their heads fall down and they are mooing in horror. Finally, they are served in wonderful plates, in a variety of elegant dishes and under the enchanting titles of creative chefs. These cows' skins are stuffed in huge pools at the margins of the third world, processed with deadly chemicals by starving laborers whose lives have been butchered, in order to produce shoes, belts, bags, armchairs and fancy rugs, plenty of fashionable items for the army of refined and up-to-date buyers. Everything is allowed and no politically correctness is needed. More then that, it is better to kick something, someone, some value, some country, someone important, someone with a lot of followers.

If you have time and money you create a provocation; cover Islands (see entry: Christo and Jean-Claude), tie yourself naked to a memorial monument, slaughtering something or someone in the town square. Quote someone, even copying is fine. Cut and break and reconnect, or don't connect at all, take pictures like this, as it is, ruined, disassembled, scattered, dirty, harsh, naked, bleeding, repulsive, stinky, hurt, raped and murdered, covered with secretion, spiting fire, blind and deaf and shaking and squeaking.

Now write a few words. Add Hashtags. Now bomb it on social networks. With a link, with a tag, with a crush line, with a wink, with a laughing poop, with directing to act, with a link to Insta, with a website link, with a source reference, without any source, with a landing page, with a YouTube video, in the Story, regarding, regardless, with or without logo, business card, business page, private page. Attach details to payments in Get My Payment.
.

To order a portrait painting of your loved ones or pet, contact: