אירוויזיון 2019 ישראל – דיוקן של מדינה
תם האירוויזיון, שהיה התפוצצות של יצירה וגרנדיוזיות. האירוע הזה משמש דיוקן של מדינה ברגע נתון, בו היא מארחת אירוע בינלאומי וחשופה למיליוני עיניים זרות ברחבי העולם. ישראל בחרה להציג דיוקן ישראלי גדוש, עמוס, צפוף בהתרחשויות, במופעים, בטקסטים, בגימיקים ובאפקטים כדי להתפקע. האירוע שכבר נאמר עליו שהיה הכי טוב בהיסטוריה של האירוויזיון.
האירוויזיון הזה העסיק אלפי אנשים בישראל במשך חודשים ארוכים וככל שהתקרב מועד קיומו, עלו על גדותיהם אמצעי התקשורת והציפו את הציבור בפרטים אודותיו, בתוכניות סביבו, באירועים הדנים בו במעגלים הולכים ומתרחבים מגרעין האירוע עצמו ועד האירוויזיון כקונספט מתמשך רב שנים ורב נספחים.
אירוויזיון 2019 בישראל נראה כאילו הוא רוצה לסכם את כל אלו שהיו לפניו והביא אזכורים אין ספור לאלו. למעשה נדמה כי האירוויזיון הזה ניסה לבלוע את כל קודמיו, אולי הוא גם הצליח. נפחו והגזמותיו באמת נראו לבסוף כמו התקף מאניה קולקטיבי, מגלומני ומוטרף.
מיד בסיומו וכבר למחרת מתפוצצת התקשורת בשפע חדש לגמרי של אירועים, היסטריה ורטט קולקטיבי מנושאים אחרים לגמרי. כך שבמחשבה לאחור יתכן והאירוויזיון הזה מהווה סוג של דיוקן די משקף למדינת ישראל, שהיא תמיד דחוסה ומוצפת באירועי השעה, תמיד עולה על גדותיה להתפקע מדיווחים חדשותיים, בהתרחשויות קיצוניות והתרגשות פרועה.
הדיוקן הזה מורגש בכלי התקשורת אך לא רק. הדיוקן הדחוס, הרועש, החנוק, מורגש ברחוב, בכביש, במוסדות הציבור, בפוליטיקת חוץ ופנים, בגבולות הצפון והדרום, תחושת התסיסה התמידית, ההיסטריה, הצפיפות, הכמעט תאונה בכל רגע וכמובן התאונות בכל רגע משני, בכביש, בחניונים, בגבולות, בבניין, בעבודה, בבתי החולים, בעיר, בכפר ואפילו בשמורות הטבע, הצפופות, העמוסות מדי, המזוהמות, הלוהטות והמתמעטות.
האירוויזיון הזה בישראל כנראה לא יכול היה להיעשות אחרת, להיראות אחרת, מאחר והוא מאפיין בדיוק את הציבור שהוא מייצג ותואם את המדינה. בדומה לכך, הנציג שלנו באירוויזיון השנה, גם הוא נתן מופע עמוס רגש, גופו פיזית רעד מהתרגשות, שירתו בסגנון אופראי גדול מהחיים ולבסוף גם קיבלנו את ההתפרקות בדמות בכי. ממש תקציר קורות ישראל בשלש דקות של הופעה. אגב, הלהקה שליוותה אותו היתה דווקא מתונה, גם בלבוש השחור האחיד, גם בכוריאוגרפיה שדמתה יותר מכל לטקסי זיכרון ואבל, שגם הם איפיון ישראלי בולט.
בהתאם לכך זוכה דמותו של קובי מרימי לאהבה ושנאה בגלים גבוהים ומקבילים מהציבור הישראלי, שהוא כמו הקרקע שתחתיו, בוער. צוחק ובוכה בהתקפי מאניה-דפרסיה ודוהר אל קיצו בטירוף חושים, לא בטוח בכלל בהמשך הקיום כאן ואופיו, איזה עתיד אם בכלל מצפה כאן, אירוויזיון לנצח או שלטון שריעה מוסלמי / חרדי.
רוצים ציור פורטרט של אדם או בעל חיים? לחצו כאן להזמנת מתנה מרגשת