המסגרת שעושה את ההבדל: כך תבחרו מסגרת שתעצים ציור דיוקן בהזמנה
ציור דיוקן בהזמנה עובר דרך הכרעות רבות: התצלום, הטכניקה, הקומפוזיציה, הגוונים. קל לראות בהכרעה על המסגרת עניין טכני, שאפשר לדחות עד שהציור מוכן. אבל המסגרת היא המקום שבו פוגש הציור את החדר. בבחירתה נקבע אם ייראה הדיוקן כחלק מן הבית או כחפץ שנתלה על הקיר.
מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק מנסח זאת במשפט אחד, בחיבור על מסגרות הרנסנס האיטלקי. לפי הכותבים, נדרשו ציורים מאז ומעולם לחיות בלי להתבלט בין רהיטים של תקופה שאינה שלהם. המסגרת היא שאִפשרה להם זאת. במשפט הזה טמון עיקר התשובה לשאלה איך בוחרים מסגרת לציור דיוקן: היא אינה נגזרת מן הציור לבדו ואינה נגזרת מן הספה לבדה. היא החוליה שמחברת ביניהם.
המסגרת נולדה כחלק מן הקיר
לפי מוזיאון גטי, מנהג המסגור במסגרות עץ הופיע לראשונה באמנות האיטלקית בסביבות המאה השלוש-עשרה. ג'ין קרקר, שהיה משמר המסגרות של המוזיאון, אמר שייעודה המקורי של המסגרת היה פשוט להגן על הציור. הציורים המוקדמים הללו, שהיו בדרך כלל דתיים, נבנו אל תוך אדריכלות הכנסייה. מסגרותיהם עוצבו לרוב בדמות הפרופילים שעיטרו את הדלתות והחלונות.
המטרופוליטן מרחיב את התמונה. לפי החיבור, תוכננו מסגרות לציורים כחלק מן החלל האדריכלי. פעמים רבות נועדו לדור בהרמוניה עם מסגרות הדלתות והחלונות. צבען, צורתן ועיטורן נקבעו בדרך כלל על ידי סביבתן לא פחות מאשר על ידי מה שהכילו.
התפנית באה ב-1423. ג'נטילה דה פבריאנו הציג אז מסגרת עצמאית, הנושאת את עצמה. המוזיאון מגדיר זאת צעד ראשון ומכריע לעבר התפיסה המודרנית: מסגרת שנבנית כדי להכיל יצירה ואינה חלק בלתי נפרד ממנה. מאז חיה המסגרת בין שני עולמות, הציור שבתוכה והחדר שסביבה.
הדיוקן קיבל מסגרת משלו
גם לדיוקן נמצאה צורה משלו. לפי המטרופוליטן, לנושאים חילוניים כמו הדיוקן הועדפו מסגרות שאין בהן רמז פולחני גלוי. מסגרת הקָסֶטָּה (cassetta), "קופסה קטנה" באיטלקית, נעשתה הצורה השלטת בכל חצי האי האיטלקי. בניגוד למסגרת הטברנקל, ששאבה את צורתה מגומחות קיר וממסגרות חלון, למסגרת הזאת אותו פרופיל בכל ארבע צלעותיה.
באותו חיבור מופיע פרט שנוגע ישירות בהתלבטות שבין עץ טבעי לזהב. האגוז היה נדיר ויקר יותר משאר עצי המסגרות. הוא שימש למסגרות שלא הוזהבו. הגוון העשיר שלו הוערך מאד. כלומר עץ שלא הוזהב יכול היה להיות דווקא הבחירה היקרה.
כל בעלים ומסגרת משלו
המשך הסיפור יישמע מוכר למי ששינה פעם את עיצוב הבית שלו. לפי המטרופוליטן, לאורך רוב העת החדשה הושלכה המסגרת המקורית בכל פעם שהחליף ציור את בעליו. במקומה ניתנה מסגרת שהתאימה לסביבתו החדשה. לעתים קרובות הוחלפו מסגרות גם כשהתחדש עיצוב הפנים. רק בסוף המאה התשע-עשרה החלו מוזיאונים ואספנים פרטיים להתעניין באותנטיות היסטורית, גם של המסגרת עצמה.
מוזיאון גטי מתאר את אותה תופעה מצד הבעלים. סגנון המסגרת נעשה דרכו של הבעלים להטביע את חותמו על היצירה. בעלים פרטי עשוי למסגר ציור כך שיתאים לעיצוב ביתו. מוזיאון עשוי לאמץ סגנון אחד, כמו המוזיאון הלאומי של דרזדן, שממסגר את ציוריו באותו סגנון מאז המאה השמונה-עשרה.
במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה ידעה פריז, כלשון גטי, תור זהב לאמנות המסגרות. התערוכה הראשונה שהקדיש המוזיאון למסגרות הציגה מסגרות מימי ארבעה מלכי צרפת, מלואי השלושה-עשר ועד לואי השישה-עשר, כעיצוב צרפתי של "ריהוט קיר". המסגרות נעשו ביטוי של אמנות, חדשנות, טעם ועושר. מלכי צרפת היו מכתיבי הסגנון העיקריים.
המושג "ריהוט קיר" מסכם את הרעיון כולו. המסגרת שייכת לריהוט לא פחות משהיא שייכת לציור. לכן בחירת מסגרת היא החלטה של עיצוב פנים.
כשהמסגרת נבלעת בחדר: האירוסים של ואן גוך
ההתאמה לריהוט יכולה גם להיכשל. דוגמה מאלפת לכך הגיעה לגטי יחד עם האירוסים של וינסנט ואן גוך. המוזיאון רכש את הציור מאספנית בניו יורק, שתלתה אותו בחדר האוכל שלה. קירות החדר חופו בחיפוי אגוז כבד. המסגרת שעל הציור תאמה את העיצוב הזה.
לדברי קרקר, הדבר נעשה כדי שייעלם הציור בתוך הסביבה. מחוץ לאותו חדר, בגלריה, לא היה לכך שום היגיון. המסגרת שעל האירוסים היום איטלקית מן המאה השבע-עשרה. האוצרים חשו שהיא משלימה את היצירה.
זהו לקח חד למי שמתאים מסגרת לרהיטים. מסגרת שמעתיקה את החדר עלולה להעלים את הציור בתוכו. קרקר אומר אמנם שמסגרת שעושה את עבודתה כראוי, נעלמת. אלא שגטי מבהיר מה צריך להיראות במקומה: הצופה אמור להבחין ביצירה, לא במסגרת. המסגרת נעלמת לטובת הציור. הציור אינו נעלם לטובת החדר.
מסגרת לבנה: הציירים לוקחים את ההחלטה לידיהם
במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה החלו יותר ציירים לעצב מסגרות לעבודותיהם. לפי גטי, אדגר דגה שרטט עיצובים כאלו ובחר לא פעם במסגרת לבנה. האימפרסיוניסטים נהגו כך בתערוכתם הראשונה. כך הבליטו את הניגוד בין ציוריהם האוונגרדיים ובין העבודות השמרניות ברובן, במסגרות זהב, שהוצגו בסלונים הרשמיים. בסוף המאה חזר הזהב לאופנה, אך בעיטור מינימלי.
קרקר מספר מה עלה בגורל הבחירה הזאת. כשהחלו אמריקאים עשירים מאד לקנות יצירות אימפרסיוניסטיות, הם ביקשו שייראו האוספים חשובים יותר. לדבריו, זו הסיבה שהתרגלה העין לראות את הציורים הללו במסגרות מוזהבות ומעוטרות מאד. הוא מוסיף שזה כנראה לא מה שהתכוון אליו האמן.
דיוקן אחד, מסגרת אחת וחדר שלם
ג'יימס מקניל ויסלר צייר את כריסטינה ספרטלי, יפהפייה אנגלו-יוונית, לבושה קימונו יפני. הנסיכה מארץ החרסינה צוירה ב-1864 כציור תערוכה והוצגה בשנה שלאחר מכן בסלון של פריז. היא לא נועדה במקור למקום מסוים.
את מסגרתה עיצב ועיטר ויסלר בעצמו. קטלוג ציוריו באוניברסיטת גלזגו מונה אותה בין המשובחות והמורכבות שבמסגרותיו. באפריז שלה עיגולי מוֹן יפניים, בפינותיה חרציות מסוגננות ובשפתה הפנימית עיטור מפתח יווני. לפי הסברה לא ירדה מן הציור מאז 1864. העיגולים היפניים שבמסגרת והקימונו שבציור מדברים באותה שפה.
איל הספנות הבריטי פרדריק ליילנד רכש את הציור ותלה אותו מעל האח בחדר האוכל. האדריכל תומס ג'קיל עיצב את החדר מחדש כדי להציג את אוסף כלי החרסינה הסיניים, הכחולים-לבנים, של ליילנד. ויסלר הציע שינויים בצבעי החדר, שלדבריו ידורו בהרמוניה טובה יותר עם פלטת הציור. מן השינויים הצנועים צמח חדר שלם. ויסלר כיסה את הקירות, את התריסים ואת התקרה במוטיבים של טווסים. כך נולד "הרמוניה בכחול ובזהב: חדר הטווס".
בחדר הזה קיבל הציור הממוסגר מסגרת נוספת. לפי קטלוג גלזגו, מדפים דקורטיביים תוכננו במיוחד כדי להקיף אותו. מסגרת בתוך מסגרת, שתיהן סביב דיוקן אחד. צ'רלס לאנג פריר רכש אחר כך את החדר כולו. הוא העביר אותו ב-1904 לביתו בדטרויט ותלה את הנסיכה שוב מעל האח. שם נשארה גם כשהותקן החדר ב-1920 בגלריה לאמנות פריר.
מעטים יבנו חדר שלם סביב דיוקן. השיעור של ויסלר נוגע בכל זאת גם לבית רגיל: מסגרת יכולה למשוך מתוך הציור גוון או דוגמה ולהעביר אותם אל החדר.
שלושה שיקולים של המוזיאון ומה הם אומרים על הסלון
מאמר של גטי מביא מספרו של קרקר על מסגרות אירופיות שלושה שיקולים בהתאמת מסגרת עתיקה ליצירה: התקופה, מקום המוצא והאמן. לצד זאת קובע המאמר שהמסגרת היא יצירה בפני עצמה, אך אסור לה להאפיל על הציור או להשתלט עליו.
הדוגמה ההולנדית ממחישה כיצד פועלים השיקולים הללו יחד. לפי גטי, יצירות של ורמיר ורמברנדט ממוסגרות לעתים קרובות במסגרות עץ פשוטות ואלגנטיות. עיקולי העץ המלוטש קלטו את אור הנרות בבית של המאה השבע-עשרה. הפשטות מטעה: העץ היה יקר וקשה להשגה. הובנה הוא הדוגמה המובהקת. המסגרות הצרפתיות של המאה השמונה-עשרה, לעומתן, היו עמוסות עיטור ופרטים.
ציור דיוקן בהזמנה הוא יצירה של ההווה. לכן אפשר לתרגם את השיקולים הללו לשפת הבית. בתרגום כזה התקופה היא תקופת החדר שבו ייתלה הציור. מקום המוצא הוא סגנון הבית. האמן הוא מה שמבקש הציור עצמו: הגוונים, הקווים והרקע שלו. גם האור, כפי שמראה הבית ההולנדי, הוא שיקול רביעי שאינו נופל מן השלושה.
מסגרת, ריהוט וצבעי החדר: חמש שאלות לפני ההחלטה
ההיסטוריה הזאת מתורגמת לחמש שאלות שאפשר לשאול לפני בחירת מסגרת לציור דיוקן בחלל מגורים או עבודה.
- מאיזה חומר עשויים הדלתות, החלונות והמשקופים? מסגרות רבות בעבר נועדו לדור בהרמוניה עם המשקופים ועם מסגרות החלונות. בבית שבו עץ טבעי, מתכת או צבע לבן חלק חוזרים על עצמם, השאלה היא אם תמשיך מסגרת הציור את החומר הזה או תעמוד מולו.
- האם מעתיקה מסגרת הציור את הריהוט או מתווכת בינו ובין הציור? האירוסים בחדר האוכל המחופה אגוז מראים מה קורה כשהיא מעתיקה.
- מה אומר הציור עצמו? במסגרת של ויסלר חוזרים המוטיבים היפניים של הציור. המסגרות הפשוטות של האימפרסיוניסטים נועדו, לתחושתם, להשלים את היצירה טוב יותר.
- איך נופל האור על הקיר? עץ מלוטש קלט את אור הנרות בבית ההולנדי. מול חלון גדול יש מי שבוחר זיגוג בציפוי נגד השתקפויות. לפי המכון הקנדי לשימור, זיגוג כזה כמעט אינו נראה ממרחק צפייה רגיל.
- האם החדר עתיד להשתנות? לאורך רוב העת החדשה הוחלפו מסגרות כשהתחדש עיצוב הפנים. המסגרת היא החלק שאפשר לעדכן עם הבית. הציור נשאר אתכם לנצח.
השאלות הללו ממשיכות התאמה שמתחילה עוד לפני המסגרת. אפשר להזמין ציור שגודלו, צבעו או נושאו מותאמים לחדר. על הקשר הרחב שבין דיוקן לחלל מגורים או עבודה אפשר לקרוא במאמר על ציור דיוקן בעיצוב פנים.
על מה מגינה המסגרת
המכון הקנדי לשימור מזכיר שהמסגור חשוב גם מבחינה אסתטית וגם כצעד של שימור מונע. המסגרת מגינה על היצירה ותומכת בה בזמן טיפול, אחסון ותצוגה. היא חייבת להיות חזקה דיה לשאת את משקל הציור בבטחה. חשוב מאד שפני הצבע לא יבואו במגע ישיר עם המגרעת הפנימית של המסגרת. במסגור ציור אין להשתמש במסמרים.
המסגרת עשויה לשאת גם זיגוג מזכוכית או מאקריליק. לפי המכון, הזיגוג מוסיף הגנה מפני נזק מקרי ומידה של אטימות, שמפחיתה לכלוך, אבק ומזהמי אוויר. לעתים הוא מוצדק בציורים שפני השטח שלהם שבירים במיוחד. אם יש זיגוג, אסור שייגע בפני הצבע. שיטת המסגור חייבת לכלול מרווח ביניהם.
המכון מוסיף שלעתים בחר האמן את המסגרת המקורית או הכין אותה בעצמו. במקרה כזה היא חלק בלתי נפרד מן היצירה. מסגרות רבות נושאות גם מידע חיוני בתוויות, בכתובות ובחותמות. דוגמה לכך היא הכתובת החרותה על מסגרת אחד מדיוקנאותיו של יאן ואן אייק.
ברישום ובאקווארל המצב שונה: רישום על נייר נועד להיתלות במסגרת עם זכוכית. דיוקן אקווארל נועד להישמר מאחורי זכוכית. על הפספרטו ועל הבחירה בחומר הזיגוג נכתב בהרחבה במאמר על שלושת חומרי הרישום.
המסגור כחלק מן ההזמנה
ציור דיוקן בשמן נעשה על קנווס מתוח על מסגרת עץ. זו המסגרת שמאחורי הבד. היא אינה המסגרת הדקורטיבית שמקיפה את הציור על הקיר.
מי שמבקש למסגר את ציור הדיוקן ולהכינו לתלייה יכול להיעזר בכל שירות מסגור הקרוב למקום מגוריו. זכרו להגיע לממסגר רק כשיבש הציור לחלוטין. הערה זו תואמת את כלל השימור שמנסח המכון הקנדי: אין להכניס ציור למסגרת לפני שיבשו הצבע ושכבת הלכה. מומלץ להיעזר תחילה בהדמיות עם מסגרות שונות על מנת לבחון אפשרויות מסגור על הקיר עצמו. מי שמתלבט יכול להתייעץ עם הציירת עוד לפני ההחלטה על ציור דיוקן בהזמנה אישית.
שאלות נפוצות על מסגרת לציור דיוקן
איך בוחרים מסגרת לציור דיוקן? מוזיאון גטי מונה בהתאמת מסגרת שלושה שיקולים: התקופה, מקום המוצא והאמן. בבית מתורגמים השיקולים הללו לשאלות על הציור, על החדר ועל האור שנופל עליהם.
האם המסגרת צריכה להתאים לרהיטים או לציור? לשניהם, אך לא באותה מידה. המטרופוליטן מתאר מסגרות שנועדו לדור בהרמוניה עם הדלתות והחלונות. גטי מתאר מסגרת שהעתיקה את חיפוי העץ בחדר האוכל עד שנעלם בתוכו הציור. המסגרת מתווכת בין הציור לחדר. אסור לה להאפיל על הציור.
האם ציור שמן צריך זכוכית? לא בהכרח. לפי המכון הקנדי לשימור, המסגרת עשויה לשאת זיגוג, שמוסיף הגנה ולעתים מוצדק בציורים שפני השטח שלהם שבירים במיוחד. אם משתמשים בו, אסור שייגע בפני הצבע.
איזו מסגרת מתאימה לרישום או לאקווארל? רישום על נייר נועד להיתלות במסגרת עם זכוכית. גם דיוקן אקווארל נועד להישמר מאחורי זכוכית. פירוט על שתי הטכניקות יש בעמודי רישום הדיוקן ודיוקן האקווארל.
מתי ממסגרים ציור שמן? אחרי שיבשו הצבע ושכבת הלכה. כך קובע המכון הקנדי לשימור. זכרו להביא את הציור לממסגר רק כשהוא יבש לחלוטין.
האם אפשר להחליף מסגרת בעתיד? כן. לאורך רוב העת החדשה הוחלפו מסגרות כשעבר ציור לבעלים חדשים וכשהתחדש עיצוב הפנים. מסגרת שבחר האמן היא מקרה אחר, מפני שהיא חלק מן היצירה.
אפשר לקבל ציור דיוקן בהזמנה כשהוא כבר ממוסגר? לא. שירות מסגור ציורי דיוקן פעל במשך זמן רב אך שירות זה הופסק ומסגור ציורים עבר לאחריות מלאה של הלקוח/ה.
הקיר, הציור והמסגרת
ציור דיוקן בהזמנה מתחיל בפניו של אדם מסוים. המסגרת היא שמכניסה את הפנים הללו אל הבית, אל הריהוט, אל הצבעים ואל האור. מסגרת לציור דיוקן שנבחרה היטב אינה מושכת את העין אל עצמה. היא מאפשרת לציור להיראות כאילו נולד יחד עם הקיר.
את מנעד הטכניקות והסגנונות אפשר לראות בגלריית ציורי הדיוקן. משם הדרך קצרה אל ההחלטה הראשונה, זו שקודמת למסגרת.