הפסיכולוגיה של הקיר: מעיצוב פנים קטלוגי לחלל ייחודי באמצעות ציורי דיוקן
יש חדרים שאין בהם פגם אחד. הספה תואמת את השטיח, גובה התאורה מחושב, גוני הקיר נבחרו מתוך מדרג מדויק. הכול נכון. אף על פי כן אפשר להיכנס לחדר כזה ולחוש שהוא אינו שייך לאיש. חדר כזה מופיע בבתים רבים אחרים, מפני שפריטיו נבחרו מתוך מבחר שעמד לרשות כל מי שנכנס לאותה חנות.
הנקודה שבה חדר מפסיק להיות קטלוג ומתחיל להיות בית יושבת לרוב בקיר אחד. ציור דיוקן בעיצוב פנים הינו רכיב שבמקרים רבים פשוט אי אפשר להעתיק אל חלל אחר, מפני שהוא מתאר אנשים מסוימים שחיים או עובדים בו. מסורת ההזמנה הזאת ארוכה בהרבה ממקצוע עיצוב הפנים עצמו. הרשומות המוזיאליות שלהלן מראות דבר אחד: שימוש בציור דיוקן בהזמנה הוא הכרעה על חלל, לא על חפץ.
עיצוב פנים אינו קישוט — כך אומר המקצוע על עצמו
כדאי לפתוח בהגדרה, מפני שהיא מפתיעה. המועצה להסמכה בעיצוב פנים (CIDQ), הגוף שמעניק את תעודת NCIDQ, מגדירה את התחום כמקצוע נפרד שידע מיוחד בו מופנה אל תכנונן של סביבות פנים. לפי אותה הגדרה סביבות כאלו מקדמות בריאות ובטיחות. בה בעת הן מיטיבות עם החוויה האנושית.
המשפט הבא באותה הגדרה נוגע ישירות לכותרת הדברים כאן. נאמר בו שעיצוב פנים מבוסס על תיאוריות ועל מחקר בעיצוב ובהתנהגות אנושית. נאמר שם גם שהמעצבים מיישמים שיטות מבוססות ראיות. כלומר הפסיכולוגיה אינה דימוי ספרותי שהוסף לכותרת. היא כתובה בהגדרת המקצוע, במשפט השני שלה.
במדינות לא מעטות מדובר במקצוע מוסדר. אותו גוף מציין שההסמכה נדרשת לרישוי במדינות רבות בארצות הברית ובמחוזות בקנדה. גוף נפרד, המועצה להכרה בלימודי עיצוב פנים, מפרסם תקנים מקצועיים שבהם נבחנות תכניות הלימוד המכשירות לעיסוק בתחום.
מכאן מגיעה ההפתעה השנייה. בין תחומי העבודה שהגוף המסמיך מונה יושבים תכנון החלל; בחירת גימורים, רהיטים וציוד; תכנון האור והאקוסטיקה; עמידה בתקני בנייה ובטיחות; הכנת תכניות עבודה; תיאום עם אדריכלים ועם מהנדסים. אמנות על הקיר אינה נמנית ברשימה. אפשר לקרוא את הפער הזה כך: אמנות אינה רכיב הנבחר מתוך מפרט, אלא הכרעה התלויה במי שגר בחלל או עובד בו.
מי המציא את עיצוב הפנים ובאיזה חלל
מוזיאון העיצוב קופר יואיט שבמכון סמיתסוניאן כותב על אלסי דה וולף שהיא "המציאה" את מקצוע עיצוב הפנים. המירכאות הן של המוזיאון עצמו.
דרכה אל התחום מעניינת יותר מן התואר. דרכה כשחקנית הסתיימה כשהתפרסמה בטעמה הטוב בייעוץ לחברותיה, שבו ביקשה לסלק מן הבית את העומס הוויקטוריאני. ב-1905 עיצבה את חלליו של מועדון קולוני בניו יורק, המועדון החברתי הפרטי הראשון לנשים. לפי המוזיאון עיצוב החלל ההוא הוא שבנה את שמה. ספרה The House in Good Taste יצא ב-1913.
שימו לב לרצף. המקצוע נקשר בשמה דרך הזמנה אחת, בחלל אחד, בעבור קבוצת אנשים מסוימת. ההיגיון הזה עומד עד היום בלב ציור דיוקן בהזמנה.
הקיר קדם לקטלוג: דיוקן שהוזמן בעבור אולם מסוים
כאן נכנסת ההיסטוריה. היא חדה מכל טיעון שיווקי. הרייקסמוזיאום באמסטרדם רושם בפרק הגלגולים של משמר הלילה שהציור הוזמן בידי המצוירים בו או בעבורם, בשביל האולם הגדול של הקלובנירסדולן, מפקדת משמר האזרחים בעיר. רמברנדט ואן ריין צייר אותו ב-1642. שמו המלא במוזיאון הוא פלוגת המשמר של רובע ב' תחת פיקודו של הקפיטן פרנס בנינק קוק.
ההזמנה כללה אם כן את זיהוי החלל. לא "ציור גדול" אלא ציור בעבור אולם שיש לו שם, קירות, חלונות ואנשים הנפגשים בו. ב-1715 הועבר הציור אל חדר מועצת המלחמה הקטנה בבית העירייה שבכיכר הדאם. הצו מאותה שנה, שהמוזיאון מצטט מארכיון העיר, מורה לנקות את הציור הגדול התלוי באולם הקלובנירסדולן ולהציבו אחר כך בחדר שבבית העירייה.
נוסח הצו שווה קריאה שנייה. הוא מזהה את הציור לפי המקום שבו הוא תלוי ולא לפי נושאו או שמו. נוסח כזה מעמיד את היצירה כחלק מן האולם, בדומה לאופן שבו חושבים היום על חיפוי קיר או על גוף תאורה.
אותו אדם, שני חללים: הדיוקן שנכנס לחדר הישיבות
הדוגמה הבאה מוקדשת למי שמחפש אמנות למשרד ולא לבית. באותם עשורים ממש נעשה באמסטרדם דיוקן קבוצתי בעבור מוסד עירוני. דיוקן הרגנטים של מוסד הסעד לעניים בנייוזיידס, מעשה ידי יאקוב אדריאנס בקר, 1650 בקירוב, נרשם לראשונה ב-1665 בחדר הישיבות של אותו מוסד. גם כאן רושם המוזיאון שהציור הוזמן בידי המצוירים בו או בעבורם.
שישה גברים מופיעים בציור ההוא. המוזיאון נוקב בשמם. אחד מהם, רומבאוט קמפ, מופיע גם בלוח השמות שבמשמר הלילה, שם בדרגת סמל. אדם אחד, שני דיוקנאות, שני חללים. באולם המשמר נפגשו החברים; בחדר הישיבות התקבלו ההחלטות.
התקדים הזה שווה יותר מכל נימוק עכשווי על נוכחות מיתוג בחלל. דיוקן בחדר הנהלה אינו המצאה של תאגידים מודרניים. הסדר הזה קדום: חלל שבו התקבלו החלטות נשא על קירותיו את פני האנשים האחראים להן.
שני בדים שתוכננו לקיר אחד
מי שמעצב קיר יודע שיצירה אחת היא פתרון אחד. זוג יצירות הוא פתרון אחר לגמרי. גם זה אינו חדש. בשנת 1634 צייר רמברנדט את דיוקן אופיין קופיט בשמן על בד. לצדו צייר את דיוקן מרטן סולמנס. המוזיאון מסמן את השני כ-pendant של הראשון, כלומר יצירה שנועדה לתלייה כזוג.
נימוק ההזמנה מתועד שם במפורש. לפי המוזיאון היו הנישואים ברית בין משפחה מבוססת למשפחה של מהגרים. הברית צוינה בהזמנת דיוקנאות מונומנטליים מצייר הדיוקנאות המוביל בעיר. שני בדים, שתי דמויות במלוא גופן, חלל אחד שיחזיק את שניהם.
פרט אחד בתיאור המוזיאון ראוי לתשומת לב מיוחדת. אופיין מתוארת עומדת במלוא גופה על רצפת אריחים, בחלל שאינו מוגדר עוד. הרקע נשאר ריק. החלל האמיתי של היצירה לא צויר בתוכה: הוא היה החדר שבו נתלתה.
מה עושה דיוקן בהזמנה שיצירה מן המדף אינה עושה
בבחירת אמנות מוכנה סדר ההחלטות הפוך. קודם קיימת היצירה, אחר כך מחפשים לה מקום, לבסוף מתפשרים על אחד מן השלושה: הגודל, גוני הצבע או הנושא. בהזמנה הסדר מתוקן. החלל הוא הנתון הראשון. היצירה נבנית אל תוכו.
ההבחנה הזאת אינה תיאורטית. דף השאלות והתשובות באתר מציין שאפשר להזמין עבודה שגודלה, גוניה ונושאה נקבעים לפי החדר. אותו דף מבדיל בין רכישת עבודה מבין המוכנות בגלריה ובין הזמנה הנעשית לפי צורכי המזמין. שלושת המשתנים הללו הם בדיוק מה שמעצב פנים נאבק עליו מול יצירה קנויה.
יתרון נוסף נסתר יותר. הוא קשור למה שקורה אחרי התלייה על הקיר. בבלוג כאן תואר דיוקן שמידותיו נקבעו לפי האולם שבו נתלה ולפי היצירות התלויות לידו. יצירה שנבנתה אל תוך חלל מסוים אינה נדחקת בו. היא קובעת את מרכז הכובד שלו. הריהוט מסתדר סביבה.
ההיגיון ההפוך מוכר לכל מי שתלה פעם הדפס קנוי: הקיר נראה מעט יותר טוב, החדר נשאר כשהיה. דיוקנאות בהזמנה אישית פועלים אחרת, מפני שהם מכניסים לחלל את מי שגר בו. מסיבה דומה נכתב המאמר על הדיוקן הזוגי שהציור נתלה בבית ונעשה עם השנים חלק ממנו.
דיוקן למשרד, לקליניקה וללובי
בחלל עסקי מתווספת שאלה שאינה אסתטית: מה מספרים הקירות על מי שעומד מאחורי השירות. מי שמעצב לובי, חדר המתנה או חדר ישיבות מכיר את התשובה השגורה: נוף גנרי או הדפס גאומטרי בגוני האפור.
התקדים ההולנדי מראה את האפשרות השנייה. דיוקן השותפים, המייסדים, או הצוות הופך את החלל למקום שיש בו אנשים. ציורי דיוקנאות בהזמנה פתוחים גם לעסק, למשרד ולקליניקה וניתן להתאימם לממדי החלל, לגוניו או לנושא מסוים. לצד גלריות הדיוקן יש באתר גלריית ציורים שאינם דיוקן, שאפשר להתאימם לחדר, למשרד או לקליניקה.
דבר אחד ראוי לומר בגלוי. דיוקן בחלל עסקי אינו מתאים לכל עסק. הוא מוצא את מקומו היכן שהזהות האישית היא חלק מן השירות, כגון קליניקה, משרד מקצועי, סטודיו או עסק משפחתי שעבר דורות. במקום שבו הזהות אינה רלוונטית, יצירה אחרת תשרת את החלל טוב יותר. ציורי ההנצחה בצבעי בשמן הם מקרה נפרד, שבו מחזיק הציור בתפקיד אחר לגמרי.
אילו דיוקנאות מזמינים ולאיזה חלל
הציירת היא-לי סופר עובדת בכמה טכניקות. הבחירה ביניהן אינה עניין של טעם בלבד. הטכניקה קובעת כיצד מתנהגת היצירה באור שבחדר. היא קובעת גם כמה מקום מבקשת היצירה לעצמה על הקיר.
שמן על קנווס הוא טכניקה מסורתית כבר מאות שנים: ציורי דיוקנאות בצבעי שמן נעשה בשכבות שקופות יותר או פחות, על קנווס מתוח או על לוח עץ וציור כזה הוא עמיד במיוחד. שימושו ההיסטורי היה בתמונות רשמיות כגון דיוקנאות מלכים ומשפחות אצולה. בחלל פירוש הדבר נוכחות הנקראת ממרחק, כזאת שמחזיקה קיר רחב בסלון או בחדר הנהלה.
אקווארל על נייר עומד בקצה האחר: מדובר בצבעים עדינים המבוססים על מים, שהעבודה בהם נעשית בשיטת שכבות עם ייבוש ביניהן. התוצאה בהירה ואוורירית. לפיכך היא מתיישבת עם חלל שגוניו עדינים. רישום בעיפרון, בדיו או בפחם מצומצם במנעד הצבעים. דווקא הצמצום הזה עושה אותו לפתרון של סדרה: שלושה רישומים באותה שפה בונים קיר שלם.
דיוקן בתבליט תלת-ממדי יוצא מן המשטח אל החדר: זוהי עבודה בצבע אחיד בסגנון פיסולי מינימליסטי המדגיש את המרקם. יש לציין כי יצירה כזו כבדה מציור רגיל ודורשת תלייה בטיחותית מתאימה. כלומר התבליט מעמיד דרישה על הקיר עצמו, לא רק על הקומפוזיציה. אפשר להזמין גם דיוקן דיגיטלי בעבודת יד, שאינו תוצר של בינה מלאכותית.
עוד שלוש אפשרויות הזמנה נוגעות ישירות לעיצוב החלל. ראשית, אפשר להזמין סדרת ציורים ולא יצירה אחת. כך נבנה קיר שמחזיק כמה עבודות באותה שפה. שנית, ההזמנה אינה מוגבלת לקיר: האמנית היא-לי מציירת גם על רהיטים, על חפצים ועל שלט לעסק או לדלת הבית. שלישית, דיוקן משפחתי אחד או דיוקן משותף לאדם ולחיית מחמד יכולים להחליף קיר תצלומים עמוס ביצירה אחת.
נקודה מעשית אחרונה מפרידה בין חלל לחלל. המאמר על שלושת חומרי הרישום דן בקיר שאינו מקבל שמש ישירה. הנימוק שם הוא רגישות הנייר ולא רגישות העפרונות או הפחם. מי שבחר קיר מוצף שמש יקבל מכאן הכרעה על החומר עוד לפני בחירת הנושא.
שאלות לפני הזמנת דיוקן לחלל מגורים או עבודה
איך בוחרים ציור לסלון? אפשר להזמין עבודה שגודלה, גוניה ונושאה נקבעים לפי החדר. בפועל הדבר הופך את סדר העבודה. תחילה בוחנים את הקיר ואת האור שעליו, אחר כך מוכרעים הטכניקה והנושא.
דיוקן בהזמנה או הדפס קנוי? הדפס פותר שטח ריק. ציור דיוקן מוזמן פותר שאלה אחרת: מה אומר החדר על מי שגר בו. השיקול אינו אסתטי בעיקרו אלא שיקול של זהות החלל.
אפשר להזמין בלי תצלום מתאים? המאמר על ציור דיוקן לפי תצלום מתאר הכנת הדמיית קומפוזיציה בתוכנת עריכה ושליחתה אל המזמין לאישור לפני שהעבודה מתחילה. הוא מתאר גם הרכבת קומפוזיציה אחת מכמה תצלומים נפרדים, כשאין תצלום שכל בני הבית בתוכו.
איזה ציור למשרד או ללובי מתאים? הזמנת ציורי דיוקן פתוחה לעסק, למשרד ולקליניקה ואפשר להתאימה לממדי החלל, לגוניו או לנושא. התקדים ההיסטורי לכך הוא דיוקן הרגנטים שנרשם בחדר הישיבות של המוסד שהזמין אותו.
אפשר סדרה על קיר אחד? כמובן: ניתן להזמין סדרת ציורים משלבי חיים שונים ולא יצירה אחת. קיר שמחזיק שלוש עבודות באותה טכניקה פועל כיחידה עיצובית אחת.
אילו טכניקות עומדות לבחירה? הטכניקות לדיוקן הן שמן על קנווס, אקווארל על נייר, עפרונות או עפרונות צבעוניים, דיו, פחם, פיסול ותבליט. פירוט נוסף יושב בדף השאלות והתשובות.
הקיר שמחליט
בין אולם המשמר באמסטרדם ובין קיר סלון בתל אביב חלפו קרוב לארבע מאות שנה. הבקשה נשארה אחת: שהחלל יזכור מי נמצא בו. דיוקן מוזמן עושה זאת בדרך ישרה, מפני שהוא פריט שלא נבחר מתוך מבחר אלא נבנה אל תוך המקום.
מי שעובד עם מעצב/ת פנים יכול להביא אל השיחה הכרעה אחת מוכנה: הקיר הראשי יישא דיוקן. משם ממשיכים לגוני הצבע, לטכניקה ולפורמט. מי שמעצב בעצמו מרוויח את אותו דבר, מפני שיצירה שנבנתה אל תוך החלל מכתיבה לו מרכז. אפשר לראות את מנעד האפשרויות בעבודותיה של היא-לי סופר בגלריית ציורי הדיוקן. את המסורת הרחבה מציג העמוד דיוקנאות מפורסמים בעולם.
חדר שעוצב היטב נראה טוב בתצלום. חדר שיש בו דיוקן של מי שגר בו נראה טוב גם אחרי שנים רבות, כשהרהיטים התחלפו והצבע התחדש. זהו ההפרש בין חלל מעוצב ובין בית.