מכחול, אדם וזנב: הקשר המיוחד בין אנשים לחיות המחמד שלהם בדיוקנאות משותפים
באחד הציורים שלי עומדת אישה בפרופיל. ראשה מוטה מעט אחורה. עיניה עצומות. תוכי נוגע בשפתיה. הציור הזה החזיר אותי אל משהו שלמדתי שנים קודם לכן: מצבת קבורה אתונאית שנחצבה בשיש לפני כאלפיים וארבע מאות שנה. חקוקה בה ילדה הנפרדת משתי יוני מחמד. אחת מהן מנקרת בעדינות את שפתיה. בציור ובמצבה כאחד נוגעת הציפור בשפתיים. המצבה שמורה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. בין המצבה ההיא לציור שלי עומדת מסורת ארוכה של דיוקן משותף לאדם ולחיה.
דיוקן של חיה אינו דיוקן עם חיה
כאן צריך להבחין בין שני דברים שרבים מערבבים. ציור דיוקן של חיית המחמד לבדה הוא ז'אנר מוכר ואהוב שכתבתי עליו בהרחבה. ציור דיוקן עם חיית מחמד הוא דבר אחר לגמרי. בדיוקן כזה שתי הדמויות נמצאות בתוך מסגרת אחת. הן מביטות זו בזו, נוגעות, נשענות זו על זו. היחס ביניהן הוא נושא הציור.
ההבדל אינו טכני. דיוקן משותף מחייב הכרעה: כמה מקום תופסת החיה, לאן פונה מבטה, האם היא בחיק או למרגלות, האם האדם מחזיק בה או היא הנשענת עליו. כל אחת מן ההכרעות הללו אומרת משהו על מערכת היחסים. כתבתי פעם על פורטרט עם חתול שחתולים מופיעים בציורים רבים לאורך ההיסטוריה, אך בתוך ציורי דיוקן הם מצויים פחות. את דימויו של החתול בציור ההולנדי של המאה השבע-עשרה חקרתי בלימודי התואר השני בתולדות האמנות. הנדירות הזאת בתוך הדיוקן היא בדיוק מה שהופך את הדיוקן המשותף לחזק כל כך.
אלפיים וארבע מאות שנה של אדם וחיה בתמונה אחת
המצבה האתונאית, המאה החמישית לפני הספירה. מצבת השיש הקטנה במוזיאון המטרופוליטן, שמספרה באוסף 27.45, נחצבה בשיש פארי בין 450 ל-440 לפני הספירה. המוזיאון כותב שכובד הראש הרך של הילדה בא לידי ביטוי דרך פרידתה המתוקה מיוני המחמד שלה. בתיאור המלווה נאמר שהציפורים נראות רגועות לגמרי במחיצתה. אחת מנקרת בעדינות בשפתיה. שתיהן מסתפקות להישאר בזרועותיה. זו העדות המוקדמת ביותר שאני מכירה לדמות שהונצחה לצד החיות שחיו עמה.
גולציוס, 1597. התחריט דיוקן פרדריק דה פריס וכלבו שמור במוזיאון קליבלנד תחת המספר 1951.275. הוא נושא אחד הסיפורים המרגשים שנתקלתי בהם. הנדריק גולציוס עשה אותו בעבור ידידו הצייר דירק דה פריס, שחי בוונציה בשעה שבנו למד תחת חסותו בהארלם. הכתובת במרכז היצירה, בתרגום המוזיאון, מקדישה אותה לדה פריס מתוך ידידות וכדי לייצג את בנו הנעדר. בשולי התחריט חרוז שכתב המלומד ההולנדי פטרוס סקריוריוס. לפיו התמימות מבקשת את הנאמנות ואוהבת אותה — הכלב הנאמן עם הילד התמים, שגולציוס העלה בנאמנות על הנחושת. האב בוונציה קיבל דף נייר שעליו בנו וכלבו. הדיוקן המשותף בא במקום הנוכחות.
ריינולדס, 1761 בקירוב. בדיוקן האחיות אמייבל ומרי ג'מימה יורק אין החיות מתלוות לקומפוזיציה אלא בונות אותה. אביהן הזמין את הציור לבית המשפחה בכיכר סנט ג'יימס בלונדון. המוזיאון מוסר שתנוחתה של מרי ג'מימה מהדהדת פסל רומי עתיק של נערה עם יונה, בעודה מגינה על יונה מפני כלב המשפחה. פעולה אחת, יד המגינה על ציפור מפני כלב, עומדת במרכז הציור.
גויה, 1787–1788. דיוקן מנואל אוסוריו מנריקה דה סוניגה נחשב לאחד מדיוקנאות הילדים המצליחים והמפורסמים שנוצרו אי פעם, כלשון המטרופוליטן. המוזיאון מתאר ילד בתלבושת אדומה מפוארת, בן הרוזן והרוזנת מאלטמירה, העומד בין כלוב פרושים ובין שלושה חתולים פעורי עיניים הנראים שבויים בעקעק שברשותו. בפי העקעק כרטיס הביקור של גויה עם חתימתו. אוצר המוזיאון דייוויד פולינס מוסר דבר שהוא מפתח לכל הנושא: על הכלב אפשר לסמוך בדרך כלל שיהיה נאמן וידידותי. החתול לעומת זאת מכניס לציור משהו שאינו מבוית עד הסוף.
סבאח, 1880 בקירוב. דגה, 1889. באותו עשור אפשר לראות את הנושא עובר בין שתי מדיות. הצלם פסקל סבאח, יליד קונסטנטינופול לאב סורי ולאם ארמנית, עשה בסטודיו שלו דיוקן של גבר וכלבו בפורמט carte-de-visite — כרטיס צילומי קטן וזול שפותח בצרפת ונועד להישאר ככרטיס ביקור או להיאסף. באותן שנים צייר אדגר דגה בפסטל את ידידו האמן לודוביק לפיק עם הגריפון הבלגי שלו. המוזיאון כותב שהחיה מעידה על חיבתו לכלבים, שבה נודע בפריז של שלהי המאה התשע-עשרה. לפיק מת כחודש לאחר השלמת הדיוקן, בגיל חמישים. דיוקן אחרון. בתוכו החיה שליוותה אותו.
מה עושה חיית המחמד בדיוקן
כשמניחים את שש היצירות הללו זו לצד זו מתגלה דפוס אחד. הוא עיקר הדברים כאן. בחמש מתוכן אין החיה אביזר. היא נושאת תפקיד שבלעדיו אומר הציור דבר אחר.
אצל גולציוס היא נושאת את הנאמנות, שהחרוז מצמיד לתום הילד. אצל ריינולדס היא מניעה את הדרמה הקטנה שסביבה נבנתה הקומפוזיציה. אצל גויה היא מכניסה את המתח ואת מה שאינו נשלט. אצל דגה היא מעידה על אופיו של האדם. במצבה האתונאית היא מושא הפרידה עצמה. חיה שנכנסת לדיוקן אינה מתווספת לו. היא משנה את מה שהוא אומר.
זו גם הסיבה שהדיוקן המשותף קשה יותר. בציור של אדם לבדו יש מוקד אחד. בציור משותף יש שניים. עליהם להחזיק יחד בלי שאחד יבלע את חברו. בציורי השמן שלי אני עובדת בטכניקת שכבות אירופית מסורתית. דווקא בדיוקן משותף העומק הזה חשוב שבעתיים: הפרווה, העור, העין האנושית, העין החייתית — כל אחד מהם מבקש טיפול משלו.
טבעונות, חומרים ומי נחשב דמות
יש קשר בין הטבעונות שלי ובין הציורים הללו, בשני מישורים.
המישור הראשון הוא החומר. בעמוד האודות שלי ציינתי שבן זוגי ואני טבעונים. אני פעילה בתחום ומקפידה שכל החומרים שבהם אני משתמשת בעבודה לא יהיו מן החי. המכחולים שלי, למשל, הם סינתטיים ואינם עשויים משיער בעלי חיים. בציור דיוקן של בעל חיים הדבר הזה נעשה כמעט מילולי. אין בעיניי הגיון בהנצחת חיה אהובה בכלי שמקורו בחיה אחרת.
המישור השני עמוק יותר. כתבתי בעבר שהביטוי "חיות מחמד" אינו מייצג עד הסוף את מה שאני חשה. אני מעדיפה לקרוא להן נשמות ליווי, מלאכים שומרים, בני משפחה באימוץ הדדי. דיוקן משותף עושה בדיוק את הדבר הזה בשפה חזותית. הוא מוציא את החיה ממעמד החפץ שבפינת התמונה ומציב אותה כדמות, באותה מסגרת, באותו אור, בדרגת גימור זהה. בבית שלנו חיים איתנו תמיד חתולים וכלבים. הם חלק משמעותי מן ההשראה שלי. כשאני מציבה בציור חיה לצד האדם שלה, אני אומרת בלי מילים שהחיה הזאת היא מישהי.
שאלות שמגיעות אליי לפני ההזמנה
אפשר לקבל ציור משותף אם אין לנו תצלום אחד יחד? בוודאי. ניתן לבקש שילוב של צילומים שונים לכדי ציור אחד. אפשר לבקש גם רקע מסוים או שינוי במיקום האיברים. בפועל אני מקבלת תצלומים נפרדים, האדם בתמונה אחת והחיה בשנייה. מהם אני מכינה הדמיית קומפוזיציה בפוטושופ. את ההדמיה אני שולחת לאישורכם לפני שהעבודה מתחילה. כך נעשה גם דיוקן משפחתי וגם דיוקן זוגי כשאין צילום שכולם בתוכו.
איזה תצלום של בעל החיים מתאים לעבודה? כתבתי בעבר שאני מעדיפה תאורה טבעית, מפני שפנסים מבהילים את החיה והאור הטבעי אינו מייצר עיניים אדומות בצילום. חשוב להתמקד בעיניים ולאפשר להבעה להיות מוקד התמונה. אפשר לשלוח כמה צילומים. מתוכם אבחר יחד אתכם.
באילו טכניקות אפשר להזמין דיוקן משותף? בכל הטכניקות שאני עובדת בהן: שמן, אקווארל על נייר, אקריליק, עפרון, פחם, דיו. אפשר גם דיוקן דיגיטלי בעבודת יד (לא AI).
אפשר להזמין דיוקן משותף כשהחיה כבר איננה? אפשר. כתבתי פעם שהפרידה מחיה אהובה קשה גם משום שלא תמיד יש עם מי לחלוק אותה. בגלריית ציורי השמן שלי מוצגים דיוקנאות הנצחה לחיות. בגלריית האקווארל יש עוד ציורי הנצחה לחיות מחמד. ציור כזה אפשר להזמין גם כשהאדם עצמו כבר איננו. הפסטל של דגה נעשה כחודש לפני מותו של האדם שבו. הדיוקן נשאר אחריו עם החיה שחיה לצדו.
הדיוקן שתלוי על הקיר
ציירתי אישה האוחזת שה, גבר ישן שחתול לבן נרדם בזרועו, זוג על חוף הים עם כלב ביניהם, אישה המחזיקה חתולה שחורה תחת עץ. אף אחד מן הציורים הללו אינו דיוקן של אדם בלבד ואינו דיוקן של חיה בלבד. כולם דיוקנאות של קשר. אפשר לראות את כולם בגלריית ציורי הדיוקן שלי.
אלפיים וארבע מאות שנה חלפו מן המצבה האתונאית. הבקשה כמעט לא השתנתה: שהדמות תישאר במקומה. שלא תעמוד שם לבדה. הטלפון מלא תצלומים שייעלמו בין אלפי קבצים. ציור דיוקן בהזמנה אישית נתלה על קיר ונעשה חלק מן הבית.
חיים איתך בביתכם הולכים על ארבע? אם אתם מבקשים שהקשר הזה ייראה כפי שהוא באמת, אשמח לעשות זאת בעבורכם.