ציור דיוקן זוגי - מחווה רומנטית ומרגשת לכל אירוע
ציור דיוקן זוגי הוא יצירה אחת שעומדים בתוכה שני אנשים הקשורים זה בזה. הקסם שבו אינו במה שהוא מראה אלא במה שהוא מכריע: הצילום לוכד תנוחה שהייתה, הציור בונה תנוחה שמישהו בחר בה. באוסף הגלריה הלאומית בלונדון שמורות חמש יצירות שההכרעה הזאת גלויה בהן במיוחד. אחת מהן עשויה בשני לוחות נפרדים. שמה של כל אחת מקושר להלן אל העמוד שלה באתר המוזיאון, לצפייה תוך כדי קריאה.
הוותיקה שבהן היא דיוקן ארנולפיני של יאן ואן אייק, משנת 1434, הנושאת באוסף את המספר NG186. בחדר פרטי עומדים גבר ואישה לבושים בעושר. הגלריה כותבת שכל חפץ בחדר נבחר בקפידה כדי להכריז על עושרם ומעמדם של בני הזוג בלי להסתכן בביקורת על חיקוי האצולה. החדר עצמו אינו העתק של מציאות: בדיקה מקרוב חושפת אי-התאמות, שכן אין די מקום לנברשת ואין סימן לאח. זה גם אינו חדר שינה כי אם חדר אורחים. המיטה שבו היא רהיט ייצוגי. מה שנכון לחדר נכון גם לפנים. הצייר שינה את פניהם וגופם של האיש והאישה. ברישום התחתי הראשון הביטה האישה כלפי מעלה אל בעלה — מבט שבציור הגמור כבר אינו שם. מעל המראה הקמורה חתם ואן אייק חתימה ראוותנית, יוהנס דה אייק היה כאן. 1434. אשר לאישה, הגלריה מבהירה שאינה הרה אף שהיא עשויה להיראות כך, שכן היא מרימה לפניה את שמלתה הגדושה כמנהג הנשים אז. הפרט המעניין מכול הוא דווקא מה שהיצירה איננה: במשך שנים רבות הובן הציור כמייצג טקס נישואין. הגלריה כותבת שכבר אין מבינים אותו כך.
איש ואשתו, דיוקן איטלקי מאמצע שנות הארבעים של המאה השש-עשרה שקשה לדעת מי ציירו, מראה שההכרעה שצויינה בתחילת הדברים, יכולה לשבת בתנוחה אחת. הגלריה כותבת שהיה נדיר באותה תקופה לתאר גבר כשידו מונחת על כתף אשתו. הצבתה לימינו הייתה אף היא יוצאת דופן מעט, שכן זו נחשבה לעמדת הכבוד. היא עומדת לפני עץ לימון נושא פרי ואוחזת ציפורן ורודה, פרח שנקשר באירוסין. גופם מוטה זה אל זה, אלא שהם אינם מביטים זה בזה ואף לא בנו.
עמדת הכבוד חוזרת גם אצל לורנצו לוטו. דיוקן ג'ובאני דלה וולטה ובני ביתו, שהושלם ב-1547 ומסומן NG1047, מציב את האישה לימינו של האיש — ולפי הגלריה זה יוצא דופן. במרכז התמונה קערת כסף ובה דובדבנים, המשמשת לה מוקד. פרט אחד שמור בפנקס החשבונות של הצייר: לוטו רשם שנתן ציור ב- 23 בספטמבר 1547 לג'ובאני דלה וולטה, בעל הבית שלו. ייתכן לפי הגלריה שהציור בא במקום דמי השכירות. הגלריה מציינת כי דיוקנאות כפולים של בני זוג היו נדירים בוונציה.
הדוגמה החדה מכולן להכרעה היא דיוקן יעקב טריפ ולצדו דיוקן מרגרטה דה חיר, שניהם מעשה ידי רמברנדט ומתוארכים לסביבות 1661. שני הציורים נעשו כדי להיתלות יחד. לפי הגלריה הם נועדו לאחד מחדרי הקבלה של בית טריפ, בניין מגורים מפואר שנבנה באמסטרדם עבור בניהם. בני הזוג היו יחד קרוב לשישים שנה ונולדו להם שנים-עשר ילדים. דיוקן זוגי יכול אפוא לשבת בשני בדים. ההכרעה כאן היא הסטייה מן המוסכמה. הגלריה כותבת שהמקובל היה לתאר בני זוג בתנוחות סימטריות ומשוקפות, כל אחד פונה מעט אל זולתו. רמברנדט, לדבריה, היה כאן ממציא: מרגרטה פוגשת את מבטנו חזיתית. יעקב יושב באלכסון ודעתו כנראה במקום אחר. גם המכחול נחלק לשניים — יעקב נעשה במשיחות מהירות וחסכוניות, בעוד שעורה ומלמלתה של מרגרטה עובדו בעוצמה ובתשומת לב לפרטים. צילומי רנטגן מראים שידה השמאלית נחה תחילה בחיקה ואחר כך הוזזה ואחזה בידית הכורסה. יעקב מת ב- 1661, סמוך לזמן שבו נעשה הציור.
היצירה החמישית מראה מה קורה כשהדיוקן מקדים את הנישואין. מר וגברת ויליאם הלט, המוכרת בכינוי טיול הבוקר ומסומנת NG6209, צוירה בידי תומס גיינסבורו זמן קצר לפני נישואיהם של ויליאם הלט ואליזבת סטיבן ב- 30 ביולי 1785. בני הזוג מוצגים שלובי זרוע בטיול בוקר ולצדם כלב רועים פומרני. שניהם היו בני עשרים ואחת. אפשר שהם לבושים בבגדי חתונתם. החתן הוא שהזמין את הציור ושילם לגיינסבורו 126 לירות ב- 4 במרס 1786. הגלריה כותבת שהתמונה היא דיוקן של רומנטיקת האהבה הצעירה לא פחות משהיא דמותם של השניים. מה שקרה אחר כך מסביר למה דיוקן זוגי מחזיק מעמד. ההימורים והמשחק היו מפלתו של הלט. בצוואתו רשם בכל זאת שחי עם אליזבת באושר רב קרוב לארבעים ושמונה שנים. לאחר שהתאלמן נשא אישה ובשנה שלאחר מכן ושלח את הדיוקן של עצמו ושל אשתו הראשונה לאולם המכירות של פוסטר, שם לא נמכר. בסופו של דבר הוריש אותו לבתו לטיס אליזבת. אליזבת האם נקברה באותה כנסייה שבה נישאה. הציור שרד את ההון, את המכירה שלא יצאה אל הפועל ואת שני הנישואים.
חמש היצירות נבדלות זו מזו בחומר, במאה ובמקום. הן מסכימות בדבר אחד: הזוג שבתמונה סודר, לא נתפס. מי עומד מימין, מי מניח יד על מי, מי מביט בנו ומי מביט הצדה, מה נכנס לרקע ומה נשאר בחוץ — אלה הוכרעו בידי אדם, לא בידי המקרה. הקסם של ציור דיוקן זוגי יושב בדיוק שם. אלו אינם פרטים שהתגלגלו לתוך התמונה אלא אמירה על הזוגיות שנבנתה בכוונה והיא מוסיפה להיקרא מאות שנים אחר כך.
ההכרעות הללו עומדות היום בפני מי שמזמין ציור דיוקן זוגי. אלו אותן הכרעות ממש. ציור זוגי בהזמנה מתחיל בצילום גדול וברור של בני הזוג, הנשלח אליי באימייל, בוואטסאפ ואפילו בדואר. אחר כך נבחרת הטכניקה: צבעי שמן על קנווס, צבעי אקווארל על נייר, רישום בעיפרון, בפחם או בדיו או ציור דיגיטלי. העבודה בצבעי שמן או אקריליק מתחילה במתווה והצבע נבנה בשכבות. בסופה אני מצלמת את הציור ושולחת אותו לאישורכם. אפשר להזמין גם דיוקן משפחתי או דיוקן הבנוי על קומפוזיציה מכמה צילומים נפרדים.
את מה שקורה כשהציור מגיע קשה לתאר מראש. זוג שרואה את דמותו שלו מצוירת ביד רואה עוצמה החוצה את הרובד השטוח של תצלום: מבט אחד שנמשך, מחווה קטנה שנעשתה גדולה, לחי אל לחי שנשארו כך. זו הסיבה שציור דיוקן זוגי הוא מתנה רומנטית ומרגשת ליום נישואין, לחתונה, להצעת נישואין או לחתונת זהב. זו גם מתנה לזוג שאינה נצרכת ואינה מתיישנת. לרגל יום נישואין נושא פורטרט זוגי אמירה מדויקת של אהבה ומחויבות. זוג הורים מבוגר שמקבל פורטרט משותף מילדיו מקבל למעשה אישור לאהבתו ולדרכו המשותפת. זו דרך יפה לציין את כברת הדרך שעבר זוג שהפך למשפחה. הציור נתלה על קיר הבית ונשאר שם. עם השנים הוא נעשה חלק ממנו.
אתם עומדים אפוא בפני אותן שאלות עצמן: איזה רגע נבחר, מי עומד היכן ומה ייכנס אל הרקע. אפשר להתייעץ איתי בשאלות של טכניקה ושל קומפוזיציה. למי שנוח אפשר להשאיר מספר טלפון. אחזור אליכם לייעוץ בלי התחייבות. תשובות נוספות על אופן העבודה ועל תולדות הדיוקן נמצאות באתר. אצל ואן אייק ואצל רמברנדט ההכרעות עדיין נקראות מאות שנים אחר כך. בציור שלכם הן נקבעות כבר בשיחה הראשונה.