ציור דיוקן משפחתי: איך נבנית המשפחה שבתמונה
ציור דיוקן משפחתי הוא יצירה אחת שמופיעים בה כמה בני משפחה יחד. ההבדל בינו ובין צילום משפחתי אינו בחומר שממנו הוא עשוי אלא במה שקודם לו: הצילום לוכד סידור שהיה, והציור בונה סידור שמישהו הכריע עליו. שלוש יצירות מאוסף הגלריה הלאומית בלונדון מראות כמה רחוק הסידור הזה מתיעוד וכל אחת מהן מראה זאת מכיוון אחר. שמה של כל אחת מהשלוש מקושר כאן אל דף היצירה באתר הגלריה, כדי שתוכלו לראות אותה בזמן הקריאה.
הגדולה שבהן היא "קבוצה משפחתית בנוף" של פרנס הלס, שצוירה בסביבות 1647–1650 ונושאת באוסף את המספר NG2285. רואים בה אב ואם, שבעה ילדים ואומנת המחזיקה את התינוק. הגלריה כותבת שהתנוחות עשויות להיראות ספונטניות, ושהסידור בנוי בקפידה: הגברים והנשים ערוכים בשני אלכסונים נפרדים שהאב מפריד ביניהם, הוא עצמו במרכז ושני בניו הבוגרים משני צדיו. הבן הבכור עומד מאחורי הוריו ולפי הגלריה יש בעמידה הזאת רמז להיררכיה שעתידה לבוא.
גם מקומן של הבנות באותו ציור נקרא כהכרעה. הבכורה, שאולי מבוגרת מעט מאחיה, עומדת בצד ימין — לפי הגלריה, בקצה התמונה ובקצה הקבוצה כאחד; היא תומכת באמה ומוכנה יום אחד להינשא ולעזוב. אחותה האמצעית היא הדמות היחידה שמבטה יוצא אל מחוץ לתמונה ותופס את עינו של הצופה. אשר לנוף שברקע — הוא אינו מעשה ידיו של הלס אלא של צייר אחר וייתכן שנצבע רק לאחר שהדמויות הושלמו; שיתופי פעולה כאלו היו נוהג מקובל בקרב ציירי הולנד ופלנדריה של המאה השבע-עשרה, שהתמחו איש איש בתחומו. אפילו גבולות הבד אינם בהכרח מקוריים: לפי הגלריה הוא נחתך ככל הנראה למעלה ולמטה.
"ילדי משפחת גרהם" של ויליאם הוגארת', משנת 1742, מציג ארבעה אחים בגודל טבעי. ואולם תומס, התינוק שבעגלה המוזהבת, כבר מת בשעה שהוגארת' עבד על הציור. הגלריה כותבת שהוגארת' רשם בגיר את תווי פניו של התינוק לאחר מותו ועבד לפי הרישום הזה, השמור היום במוזיאון הבריטי בלונדון. ייתכן כי המוות עצמו הוא שהביא להזמנת הדיוקן. סביב העגלה פזורים סימנים שקוראים את הציור אחרת: ציפורנים מצולבות, שהן פרחי לוויה, ושעון שמחוגיו עומדים על 13:45 — אולי השעה שבה מת. ארבעת הילדים נראים בציור כבני בית חיים, אולם אחד מהם צויר מרישום שנעשה לאחר מותו.
ו"מר וגברת אנדרוז" של תומס גיינסבורו, מ- 1750 בקירוב, תואר כדיוקן משולש: הבעל, האישה והאדמה. הגלריה מוסרת שעד אותה שנה החזיק רוברט אנדרוז קרוב לשלושת אלפים אקר ושרוב הקרקע הנראית מאחורי בני הזוג הייתה שלו — כלומר הנוף איננו רקע אלא אחד הנושאים וכמו כן, בחיקה של גברת אנדרוז נותר כתם שלא נצבע. הגלריה מונה שתי השערות לגביו — פסיון בו ירה בעלה, או מקום ששמור לתינוק שייולד. ילדם הראשון נולד ב- 1751, שנה לאחר הציור ובסך הכול נולדו להם תשעה.
שלוש היצירות נבדלות זו מזו כמעט בכול ומסכימות בדבר אחד: המשפחה שבציור אינה המשפחה שישבה מול הצייר. יש בה מי שכבר איננו, יש בה מקום שנשמר אולי למי שטרם נולד ויש בה סדר שנקבע מראש — מי במרכז, מי בקצה ומי מביט החוצה אל הצופה. הדיוקן המשפחתי לא הסתיר את הדבר הזה. הוא נבנה עליו.
ומכאן ההכרעות העומדות בפני מי שמזמין ציור דיוקן משפחתי היום ויש לציין כי אלו בדיוק אותן הכרעות. כשאין בנמצא צילום אחד שכל בני המשפחה בתוכו, אפשר לשלוח כמה תצלומים נפרדים ואיכותיים של כל אחד מהם ומהם נבנית קומפוזיציה אחת מאוחדת. הקומפוזיציה נשלחת ללקוח לאישור לפני שהציור מתחיל ושאפשר לשלב בה גם צילומים של בני משפחה שכבר אינם ולאחד בתמונה אחת כמה דורות.
מה שנשאר לכם הוא בדיוק מה שעמד בפני מזמיני הדיוקנאות ההם: מי נכלל בתמונה, מי עומד במרכזה ומה נשאר בה פתוח. אפשר להתייעץ איתי בנושאי טכניקה וקומפוזיציה, כאשר נקודת הפתיחה היא צילום גדול, חד וברור — או כמה צילומים איכותיים של בני המשפחה בנפרד. ההכרעות הללו ניכרות ביצירות ההן מאות שנים אחרי שנעשו וביצירה שלכם הן נראות לעין עוד לפני שהצבע נוגע בבד.